טראנס. סוג של...

קרה לי כבר פעמיים שהמחשבה על הפגישה השבועית עם המטפלת מחר הביאה אותי לסוג של טראנס שקשה להיחלץ ממנו.. ממש כמו שהמוזיקה של סטרבינסקי, גועשת, מלאת טלטלות לא צפויות ומטורפת כך גם אני... כל שרירי הגוף מתכווצים ומתחילים לרעוד, אני קורסת לרצפה ושומעת את הנשימה שלי הופכת מהירה .. חורקת שיניים ובין לבין נפלטות לי אנחות חלשות של כאב.. אני לא מרגישה פחד או כאב כשזה קורה, אבל מרגישה את עצמי מיוסרת, מעונה כמעט... אחרי כמה דקות הגוף נרפה ומשתחרר קצת בכי... אתה חושב שאני עושה לעצמי הצגות? מנסה להרגיש מסכנה אפילו שאני לא? (באמת שאני לא) זה נשמע מוכר למישהו?? מה זה יכול להיות הבלאגן הזה...? אני בן אדם של מי-מנוחות, בלי רגשות סוערים.. מה לעזאזל קורה לי..?! כבר פעם שנייה החודש...

מגיבה לעצמי.. לא יאמן ... אני חושבת שאני מפחדת. ממש מרגישה פחד לא מוסבר.. אבל ממה אני יכולה לפחד?! מפחדת מלחשוף את מה?!... לעזאזל, לא עברתי טראומות בחיי, המשפחה שלי נחמדה ממש, אני זוכה לפעמים להערכה מהסביבה שלי... מה כבר יכול להיות לי רע?! מה יכול כל כך לאיים עליי?! אני פשוט לא מבינה את זה. משתדלת לנתק את החוטים שמחברים אותי לבהלה הזו.. אוף..

לסטראבינסקי שלום, נשמע שמשהו במפגש עם המטפלת מאוד עוצמתי עבורך. את אומרת שזה לא קורה לך במקומות אחרים, רק לפני הפגישה איתי. עוצמה שכזו קשורה למשהו שקורה ביניכן ולכן לטעמי המקום הנכון ביותר לדבר על זה הוא שם. להבין במה זה נוגע. באשר לשאלתך האם את עושה הצגות עלתה בי השאלה למה את חושבת שזו אפשרות, מי הקהל שלך בפני מי את מסכנה? ולשם מה? אין לי את התשובות לשאלות אלו אך חשוב שהן יישאלו. ושוב אני חושב שהעוצמות הללו חשוב שיגיעו לטיפול הן יכולות להיות מקפצה רצינית לשינוי, דרור