לדרור (ולאמא אדמה)- זהירות ארוך

דרור יקר, כתבתי הרבה בפורום על הצורך הענק שלי להתלות על מישהו, שמישהו אחד יהווה קיום בשבילי. יחיה בשבילי. יציל אותי מהמצב שלי ובעיקר מעצמי. כתבתי על החיפוש המתמיד אחר דמות כזאת, על חוסר ההבנה למה אין דמות כזאת בחיי ולמה לא הייתה כזאת בילדותי. המון פעמים אני מוצאת את עצמי מול אנשים שכן מוכנים להיות עוגן ההצלה שלי. שאומרים לי מה לעשות כדיי לצאת מהמצב שלי. מנסים לחלץ אותי מהקיפאון שאני נמצאת בו (חמש שנים לא עושה כלום),.. ולמרות כל התמיכה והדחיפה, עדיין הרגשתי שאני בחיפוש מתמיד אחר המישהו הזה. מעבירה תלות מאחד לשני בתקווה שהפעם תבוא הישועה.. עכשיו התחלתי קשר עם בחור מקסים, מקסים, מקסים ועוד לפני שהתחיל הקשר הזהרתי אותו שאני במצב איום ונורא ושאני נורא תלותית. לפניי שנכנסתי לקשר כבר פחדתי מלפתח את התלות האינסופית הזאת, שתמיד מגיעה ומשבשת את ההיגיון. (דרור, כתבתי לך על הפחד מלפתח בו תלות- זוכר?...). אותו בחור אמר לי שהוא יהיה עוגן ההצלה שלי שהוא יעזור לי לצאת מהמצב הזה, שאני יכולה להשתמש בכוחות שלו , אחר כך אלה יבואו ממני... הבחנתי שלהבדיל מבדרך כלל, אני לא מפתחת בו תלות וזה נורא מוזר ולא ממש מתאים לי שמתי לב גם, שבשונה מאחרים כשאני אומרת לו שהוא יציל אותי, הוא רק חוזר על זה שהוא פה בשבילי ויעשה הכל בשביל לעזור, אבל בשום אופן לא במקומי. הוא כל הזמן אומר שהוא סומך עליי ומאמין בי ושרק אני יכולה להציל את עצמי. שלא משנה כמה כוח הוא ייתן הכוח האמיתי צריך לבוא ממני.. ורק עכשיו הבנתי פתאום, שכל החיפוש המתמיד הזה אחר הצלה, והעובדה שדחיתי כל מי שניסה לעזור קשורה לעובדה שכל הזמן הזה חיפשתי את עצמי... אני יודעת שזה נשמע נורא ברור "אם אין אני לי מי לי?" ואצלי זה לא היה ברור עד עכשיו, רק עכשיו הבנתי שהחיפוש המתמיד הזה היה החיפוש שלי את עצמי! שרק אני יכולה להציל את עצמי. מה תעזור לי התובנה הזאת אני לא ממש בטוחה... אני מרגישה טוב עם המחשבה הזאת, כאילו משהו בתוכי השתחרר. האם זאת יכולה להיות התחלה של החזרת אחריות לעצמי? התחלה של שינויי? אני מפחדת שזה כן קשור לאותה תלות שאני יוצרת ושאני נהיית אופטימית רק בגלל שיש לי את אותו בחור, וברגע שהקשר יסתיים אני שוב אמצע את עצמי חסרת כוח הנעה. דרור, אני לא בטוחה שאלו שאלות שניתן לתת אליהן תשובות.. אלו יותר הרהורים אך אשמח לכל התייחסות. פרח

פרח שלום, הנה כמה מחשבות שהתעוררו בי בעקבות דברייך. אני חושב שהגילוי עליו את מדברת הוא משמעותי למדי ולא בנאלי בכלל. כפי שאמרתי לך גם אז, ברגע שתוכלי להרגיש שיש שם פרח תוכלי להיות עם עצמך לבד וכתוצאה מכך להינות גם בתוך קשר. המחשבה שהגילוי הזה ייעלם ברגע שהוא לא יהיה שם היא אכן אפשרית לדעתי. הדבר שיכריע בעניין זה הוא יכולת ההפנמה שלך את הגילוי. כרגע את "משאילה" ממנו את ההבנה הזו. עם הזמן וככל שתהיי מודעת לכך תוכלי להפנים את ההבנה הזו ואז גם אם הוא לא יהיה שם פיזית, ההבנה הזו תישאר איתך. חזקי ואמצי, דרור

תודה דרור יקר, כל כך עייפתי מהתנודות האלו. כשיש מישהו הכל הופך להיות ורוד, הכל קל ופשוט עד שקורה משהו והקשר נגמר (במחצית מהמקרים- או יותר אני רק בטוחה שהוא נגמר) ואז אני שוקעת לדיכאון. אני כבר בת 27 וכלום לא משתפר... אני לא חושבת שאני יכולה לאהוב את עצמי לא דרך מישהו. כבר יצא לי להיות בקשרים אם אנשים שנורא רצו לעזור. כולם רוצים להציל אותי ואני לא נותנת. החלטתי שהפעם אני יעזור לו להציל אותי... וזה מפחיד. אני חוששת שהגילויי הזה לעולם לא יגיע לשלב של הפנמה. גם לא בטוחה שהוא יישאר מספיק זמן, אני תמיד גורמת לכולם להתייאש ממני. (אפילו לפסיכולוגית שלי שהפסיקה את הטיפול- למרות שכל הכבוד לה היא החזיקה יותר משנתיים.). נכנסתי לדיכאון פתאום... אני מקרה אבוד... לילה טוב פרח נבול ):

הי פרח יקרה, קראתי את הודעת התודה הקודמת שלך מלפני כמה זמן, ראה ראיתי ותודה חמה. לא פספסתי. את יודעת שבהודעה הראשונה שלך נשמעת טוב, ונראה חמוד חמוד הבחור שלך. מדהים לשמוע: "פה בשבילך, אבל לא במקומך". אממה, המקבת הזאת שבאה אחר-כך... מוכר, מוכר המנגנון השדי של ההרס ומכת הפטיש שבאות בעקבות גילוי של תקווה או התלהבות והרמת ראש... הוי... היי חזקה פרח יקרה, ממני, אשת האדמה

תודה אשת האדמה.. בוקר טוב