ל'אשת האדמה'

אתמול השארת לי את ההודעה שהעתקתי למטה,ועקב החום והחולשה שהיתה לי לא הייתי מסוגלת להגיב,לכן חשוב לי כעת להגיב עליה(כשאני מרגישה יותר טוב-ומתפללת שמכאן זה רק ישתפר);אומנם את צודקת בכך שלא צריך 'להיאבק במחלה' ולתת לגוף 'לנוח' עד שיחזור לאיזון,ו'לתת לגוף להיות חולה ולהילחם בפלישה ללא התערבות יתר', אני מסכימה איתך חלקית -כי אם לא 'נתערב' בפלישה,לעיתים המחלה עחולה להחמיר, וגם-עיניין נוסף שחשוב להדגיש הוא: שלא תמיד ניתן לוותר על דברים ולא להגיע אליהם ו'כשחולים מפסידים',לכן זה קשה להיות רגועים כשאת יודעת שיש לך דברים חשובים שאת עלולה להפסיד כתוצאה מכך,כי לפעמים 'המחיר שמשלמים כתוצאה מההפסד הוא יקר מאוד',וזה לא בדיוק מאפשר לי לשכב רגועה במיטה. מקווה שלא תיפגעי מתגובתי כי סה"כ רציתי להבהיר לך למה זה לא כ"כ קל כפי שהצגת זאת.אך למרות זאת אני מודעת לכך שמה שכתבת שזה כמו להילחם במערבולת - משימה בלתי-אפשרית,נכון בהחלט ובאמת אי אפשר להילחם במחלה. אז שוב תודה על עידודך, משתנה מחבר: הי שוב תאריך: 13.1.2007 שעה: 16:27 משתנה יקרה, תני לגוף להיות חולה. תני לו כמה שהוא רוצה. לא טוב להיאבק בזה יותר מידי. כמה טוב להיות חולה לפעמים. מכל הבחינות, והמון המון המון מבחינת המצב הנפשי. מחלה גופנית חולפת שקצת מפילה אותך למשכב עשויה להחזיר לאיזון. אם רק ניתן לה. יודעת שקל לומר, מעשית לפעמים בלתי אפשרי... ושוב בהקשר זה - רוצה להזכיר משהו שבוודאי את יודעת ושמעת אותו המון, אבל שווה לחזור, בשביל כולנו, אפילו ברמת הדקלום בתור התחלה, כי, למעשה, תהליך ההפנמה העמוקה של דברים כאלה הוא איטי איטי איטי - ככל שמנסים להשיג שליטה במה שאי אפשר ('רק' צריך להפנים ש'אי אפשר'), הכל בא עלינו בהפוכה. מבחינה נפשית ו/או גופנית. לא יודעת איך ניתן לוותר על אחיזה כה חזקה ואיך לתת מקום להרפייה, אבל כמו בסיפור עם המערבולת - כשמניחים ומרגיעים כך גם טובעים פחות. תנועות המאבק גורמות לך לשקוע... צריך לוותר על שליטה כדי להשיג יותר שליטה. לתת לגוף להיות חולה ולהילחם בפלישה ללא התערבות יתר, ובכלל, 'להרשות' לדברים לפלוש זה גם חלק מכובד מהעניין. מסובך עד אימה, ולא שאני יודעת איך לעצור, אבל ככה זה עובד. ההמלצה על טיפול פסיכודינמי (זו אני שרשמתי לך למעלה, 'הי') הייתה בדיוק משום שזו דרך שעוזרת מאד להבין מה קורה איתך. דרך שעוזרת לקבל כיוון חדש. משהו שתוכלי להשתמש בו כדי לתפוס דברים מכיוון אחר, לחבר חלקים ביחד, קצת יותר למצוא את הידיים והרגליים, לעצור את הסחרחרה, ולהגיע למצב יציב יותר. מאוזן יותר (בין כל השאר). לדעתי, לא פחות חשוב להיות במעקב אצל רופא (בעיקר מבחינת המצב הנפשי) בזמנים כאלה. אולי משהו מדבריי יוכל לתרום אשת האדמה

אשמח לקרוא גם מה דעתך בעיניין זה - איך אתה היית מתמודד עם מחלת חורף אם היו לך דברים חשובים לעשות,והיא היתה 'הורסת את תוכניותייך'? בתודה מראש, משתנה

משתנה שלום, מחלות חורף, כמו מחלות אחרות הן משהו שאנחנו לא מתכננים, ומעבר לאי הנעימות שהן מביאות איתן הן גם כפי שאת אומרת מתערבות לנו בשגרת חיינו ולעיתים גם מפריעות למימוש תוכניות חשובות. רוב הזמן אנו חיים בעולם מתוך הרגשה שאנו שולטים לגמרי במה שקורה, או שזה תלוי רק בנו. מחלה מעמתת אותנו עם האשליה שבדבר. יש דברים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם. אני חושב שאני, ואולי גם הייתי מייעץ לך לעשות אותו הדבר, הייתי מרשה לעצמי לנוח מתוך השלמה עם כך שאני לא יכול לשנות את המצב. ממש כמו שבפקק של עצירת תנועה מוחלטת בכביש אפשר להתעצבן, אך אפשר גם להישען אחורה בשקט, להקשיב לרדיו ולחכות שזה ייגמר , מתוך הבנה שזה לא תלוי בנו. תהיי בריאה, דרור

משתנה יקרה, חושבני שתיארתי את הדברים כמסובכים עד אימה עד כדי בלתי אפשריים, הווה אומר, ממש לא קל... בכל אופן, מקווה שאת חשה טוב יותר עכשיו, ושתתחזקי בדרך שתבחרי ושתהיה הכי נכונה *לך* ורק לך, בהצלחה בדברים הגדולים והקטנים כאחד, אשת האדמה

תודה,ואני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו,ומקווה שיעבור כבר לגמרי.