פגישות ראשונות ומבוכה

שלום, אין לי נסיון רב בקשרים רומנטים ארוכים. אני בשנות העשרים המאוחרות. בחודשים האחרונים יצאתי למס' דייטים לאחר הכרות של כמס' ימים בטלפון. לפני המפגש התקשורת הייתה קולחת והייתה התלהבות האחד מן השניה. ואילו במפגש ההתלהבות כבתה, ולא, לא מדובר באכזבה הקשורה למראה החיצוני, אני נאה. ובכ"ז בפגישה אני מאוד נבוכה, לחוצה, כלפי חוץ אני נראית אדישה, קפואה, לא מעניינת, המילים שקולות, מודעת מאוד לעצמי, מרגישה נבחנת, השיחה לא זורמת.... לפני כשנה הייתי בקשר רומנטי שנמשך מס' חודשים, שם הצלחנו להתגבר על הפגישה הראשונה שהייתה איומה. בהמשך הקשר מאוד נפגעתי. בדיעבד הסתבר לי שהבחור שיקר לי ברגעים מאוד אינטימיים, שקרים שסיכנו אותי. כמו כן ההתלהבות וההתאהבות שלו בי בהתחלה הפכה לזלזול, לניצול. מה שהותיר אותי, אולי, בתחושת חוסר ערך. מאז סיום הקשר ההוא אני חשהב שמשהו השתנה בהערכה העצמית שלי ואני תמיד נתקלת בדחיות, בעוד שבעבר תמיד תמיד רצו בי ואני לא הייתי מעוניינת עפ"י רב. לאחרונה הכרתי מישהו, דיברנו כשבועיים לפני המפגש והוא מאוד מצא חן בעיניי. הוא נשמע מתוק, רגיש, קשוב, מפרגן, מעריץ, מעריך. מעולם לא נתקלתי בבחור עם מכלול התכונות האלה ועוד בצורה כ"כ בולטת. חשבתי שהפעם אין סיכוי לפספס. הוא הפגין הרבה התלהבות ורצון להכיר אותי. ואולפ בפגישה נוצר פער רב. כשפגשתי אותו הגבתי בקרירות וכנראה שזה יצר מעגל של תגובות האחד כלפי השניה. הוא התגלה כבחור מאוד ביקורתי והוא העיר לי על דברים מסוימים שנראו לו מוזרים בי (כמו הנהיגה שלי). והרגשתי לא כ"כ בנוח במחיצתו. יחד עם זאת יש לו תכונותץ מאוד יפות! ההתלהבות שלו ממני כמובן שככה. אני לא נוטה להיקשר לאנשים, אבל כשאני מזהה אנשים יוצאי דופן אני נקשרת במהרה ולכן כעת אני מרגישה גם אכזבה. מפריעה לי התגובה שלי בפגישות הראשונות, אולי הדימוי העצמי שלי שבא לידי ביטוי בהתנהגות שלי לא גורם לאנשים לגלות בי ענין, להעריך אותי. אני חושבת שאני מאוד מתגוננת במפגש ולא באה עם אישיות כובשת ומגובשת ששום דבר לא יכול לערער אותה. איך אני בונה מחדש את האמונה הזאת בעצמי, בייחוד שלי, ביופי הפנימי והחיצוני, כמישהי שכיף ומעניין לבלות במחיצתה? אמנם מעולם המצב לא היה מושלם, אבל לא נתקלתי בדחיות...אולי בעבר גם תמיד השארתי את עצמי כאשת המיסתורין הבלתי מושגת וכעת התבגרתי ואני מאפשרת לאנשים להתקרב, ואלה מגלים שאין שם משהו יותר מידי מעניין. לא יודעת לאן הולכים מכאן. דניאלה

דניאלה שלום, את מתארת מצב שבוודאי מוכר לרבים - קושי בדייטים. שם נוצר פער בין הדרך בה את מתנהגת בשיחות שקדמו למפגש הפיזי לבין הדרך בה את מתנהגת במפגש עצמו. נשמע מדברייך שאת הופכת ממוקדת מאוד בעצמך, ביקורתית וממקום כזה אכן קשה מאוד לתפקד. עיסוק שכזה קשור מן הסתם לדימוי העצמי שלך ובהחלט ייתכן שהיה קיים קודם לקשר הרומנטי שהיה לך, אך הועצם בעקבותיו. ברצוני להציע נקודה נוספת למחשבה לגבי הגורם לקושי שאת מתארת, והוא הקושי באינטימיות, ביצירת קשר. את נוטה או להמנע מיצירת קשר קרוב אמיתי, או להיכנס אליו באופן סוחף ללא הגנה דבר שחושף אותך לפגיעה. אולי זהו הדבר המקשה עלייך בדייטים - האפשרות לקשר הופכת ממשית ובשל כך מפחידה ואת נרתעת. מקווה שעזרתי, דרור

אז איך מתמודדים עם אותו קושי? טיפול, סדנאות, תרגול..? ואולי עיקר הטיפול צריך להתמקד בדימוי העצמי? תודה