ליאת,

ליאת אחייני התינוק נמצא באשפוז כבר כמה ימים עקב מחלה קלה יחסית, כפי שנראה. כמובן שהוריו מתמרנים בינו לבין אחיו בן השלוש. אני משתדלת לעזור, מגיעה לשם להשגיח על הילד, עוזרת קצת בכביסות וכו',ומוכנה לעשות כל דבר... כל אחד מבני המשפחה עוזר כפי יכולתו(מי יותר ומי פחות) ולמרות זאת אחי מתלונן (גם אם לא באופן מפורש, אלא ברמיזות ) . הבעיה שלי שאני מרגישה מתוסכלת. מצד אחד אני מגיעה לשם בלי שמבקשים ממני, מציעה את עזרתי ואף עוזרת. אך בשלב מסויים נמאס לי,ואני זקוקה לשיגרה שלי לבית שלי,לרוגע, להתרחק מהבעיות קצת. ואז כשאני חוזרת הביתה, הראש שלי נמצא שם כל הזמן, אני חושבת כמה קשה לאחי להסתדר וכמה מגעיל מצידי לשבת בבית ולהתעלם מזה. התסכול גובר כאשר אני נזכרת, שכשאני שם,התחושה שלי מאחי היא שהוא מרגיש שהוא זה שמתמודד עם הכל, ושאני ואחרים לא עוזרים מספיק, ושכאשר יש לו בעיה (וזה קורה לעיתים קרובות )הוא מצפה שנגייס את עצמנו רק בשבילו.נוותר על עצמנו כי קשה לו . אני לא מצליחה להתמודד עם התסכול הזה. לא מצליחה להוציא את הבעיות שלו מהראש שלי. 1)האם לדעתך, לעזור לבן משפחה זה אומר שצריך לעשות הכל בדרך שלו? או שגם הוא צריך להתחשב באחרים ולקבל את העזרה שהם מציעים בדרכם. במיוחד כשאומרים לו בכנות שדברים מסויימים מאוד קשים לנו,אולי זה היה הכי אידיאלי ונוח עבורו, אבל זה קשה לצד השני. 2)איך אפשר להתמודד עם התסכול הזה,ולהיות בבית בלי לחשוב על הקשיים שלו ? יש לך רעיון בשבילי ???

טל יקרה, ההתגייסות שלך למען אחיך ומשפחתו בהחלט במקומה. מי שבילה לצד ילד בבית חולים מכיר היטב את תחושת ההתשה שמקורה בדאגה ואי הנוחות, כמו גם בתסכול והאשמה מול הילדים הבריאים שבבית. ילד מאושפז, בניגוד למבוגר, אי אפשר להשאיר בבית החולים וללכת, ולכן מדובר בהתשה ממשית לשני ההורים, המבלים בתנאים-לא-תנאים ימים ארוכים. משפחה תומכת ומגוייסת זה הדבר הטוב ביותר שאפשר לצפות לו במקרים אלה, וכל סוג של עזרה הוא מבורך וחשוב. עם זאת, כדי לא להישחק ולצבור מרירות, עליך להציב גבולות שיאפשרו לכולכם לשרוד בשלום את תקופת האשפוז. כך, למשל, תוכלי לקחת את הילד הבריא אליך הביתה, באופן שיפגע פחות בשגרת חייך. תוכלי כמובן גם להחליט מראש על מס' השעות שתצליחי להקדיש לכך ביום, ולומר זאת לאחיך כעובדה מוגמרת. איני יודעת אם גם הורייך בתמונה, או אם יש לך אחים נוספים, אך אין זה מן הנמנע שיהיו תורנויות גם בין המסייעים. במקומך, לא הייתי מנסה לחנך את אחיך או לטפל ביחסים ביניכם דווקא בעיתות משבר כאלה. אחרי הכל, כשקשה לכולם - יוצאים קוצים. יש להניח שכשהילד יחלים, תוכלו לגלות יותר סלחנות וסבלנות זה כלפי זו, ולהתייחס לתקופה הקשה כאל "גיבושון". מאחלת לכולכם הרבה בריאות, והחלמה מהירה לאחיין הקטן. שבוע טוב ליאת

אויי ליאת, מדובר במשפחה קשה. התנהגותה בכלל,והמנצלת בפרט של גיסתי מעוררת הרבה מרמור במשפחה ומתסכלת מאוד. קשה לעזור למישהי שאף פעם לא לומדת מטעויותיה ומתעקשת לחזור עליהם ויוצרת בעיות שמצריכות ממשפחתי וממני להתגייס לעיתים קרובות. כל כך הרבה משברים משפחתיים עברנו, ולמרות זאת המשפחה לא מצליחה להתגבש כראוי... כל הזמן צפים משקעים מהעבר, ומההווה.... אחייני ילד קשה. יש רגעים שהוא ממש מלאך (משחק יפה) אך רוב הזמן הוא שובר,ושופך וזורק ומכה ללא סיבה נראית לעין. אני מבינה שיש להתנהגותו סיבות פסיכולוגיות (הנובעות מהתנהגותה המענישה והלא חמה כלפיו), ואנו מנסים להגיב באיפוק ולהבין את מצוקתו, ובכל זאת, קשה לכולנו להשגיח עליו הרבה זמן. אני מניחה שכהשיגרה תחזור, הקוצים יתחדדו יותר, והכעסים יצופו בעיקר מצד אחי שציפיותיו גבוהות יחסית למה שהמשפחה מסוגלת לעזור. הבעיות האלה מדירות שינה מעיני, ואני כבר מרגישה שממש קשה לי להתמודד עם זה. אני משקיעה ומשקיעה, ואחר כך שוקעת. בתקווה ללילה טוב.