לאורנה...תודה והמשך (זהירות! ארוך!)

אתמול לא כל כך שיתפתי אותך בכל הפרטים.סליחה שהטעתי אותך. הרופא שסיפרתי עליו הוא הפסיכיאטור והפסיכוטרפיסט שלי.אני כבר כמה שנים סובלת ממצבי רוח משתנים (שכחתי איך מכנים את זה) ומקבלת טיפול תרופתי וגם טיפול בשיחות.הגירושין כנראה היו הטריגר להתפרצות של מאניה דפרסיה.בעזרת הרופא והתרופות הצלחתי לעבור עד עכשיו את ההתקפים בלי צורך באישפוז ובלי שגרמתי נזק רב מידי.אני בכוונה לא העליתי את העובדה הזאת בגלל שברגע שאני מזכירה את המחלה אנשים נבהלים.(זה קרה לי באחד הפורומים "המקצועים" כביכול וקיבלתי את זה מאוד קשה.)זמן מה בדקתי פורומים אחרים (בלי להשתתף) ובסוף רק בפורום פסיכיאטריה פה באתר הזה קיבלתי יחס נורמלי ויפה.רק שבפורום ההוא מתעסקים כמעט אך ורק עם תרופות ואני מסרבת להאמין שהפיתרון נמצא רק בתרופות. כל זה רק הקדמה :) המלצת לי לשתף משפחה קרובה או חברים ואחת הבעיות המרכזיות שלי היא שאין לי כאלה.האיש הקרוב אלי ביותר הוא המטפל שלי.פטתי,אני יודעת.אני עליתי מחו"ל לאחר שהכרתי את בעלי באחד הביקורים שלי פה.אמא שלי בינתיים נפתרה והבעל והבן הפכו לי לכל חיי.הייתי כל כך שקועה בהם שבמהלך ה17 שנה שאני פה לא קשרתי חבריות של ממש.כיום,לאחר הגירושין,אני מוצאת את עצמי בודדה ברמות שלא ניתן לתאר.החיים שלי מתחלקים בין בית-עבודה-בית וזה שואב ממני את הכוחות הגם ככה מוגבלים שלי.גם לגדל ילד בגיל ההתבגרות שגם הוא נפגע מהגירושין זה לא קל לכל הדעות. את האמת אין לי מושג למה כתבתי לך פה את כל זה.... אי אפשר לעזור לי כי אין לי כוחות לעזור לעצמי.תודה שקראת עד פה ונתת לי במה להוציא קצת. אור (שנמצאת עמוק במקום חשוך)

שלום אור, אכן קשה... כדאי לשקול לצרף לטיפול הפרטני איזשהו סוג של עבודה טיפולית קבוצתית. יש לי תחושה שקבוצה טיפולית תהווה זירה טובה לפתוח דברים שמעסיקים אותך כבר זמן רב. בתקווה להקלה, אורנה