לא סומכת

היי ליאת, איך אפשר לבוא לטיפול ...לשבת בחדר הסמוך ולשמוע את המטפלת שלך מדברת בקול ומתעצבנת עם המטופלת בחדר....ומיד אחרי זה להיכנס לטיפול ולהפתח ולשתף אני לא יכולה לסמוך עליה מרגישה שכמו שהיא איתי ...היא מעורבת כך אם מטופלים אחרים ....זה קשה לי מאוד ...עד כדי כך שבטלתי את הפגישה הקרובה ...זה כואב לי שאחרי כל כך הרבה שנים אני עדיין לא מצליחה להרגיש את המקום הבטוח בטיפול ....(זה כמובן לא תמיד כך ...).אני יודעת זה חבל לבטל אבל אני מרגישה שעכשיו אני מגיעה לטיפול ובמקום שאני אתחזק אני יוצאת יותר חלשה וזה רע לי רע לי להרגיש רגשות של כעס וקנאה ...מאז שעברתי לפעם בשבוע היא התרחקה לי מאוד ....ודווקא עכשיו אני נותנת צאנס אמיתי לתת לבחור להכנס אליי לחיים ...ואני לא מצליחה להביא את כל זה לטיפול ...הכי אני רוצה לשתף אותה מכל האנשים.... אבל לא מסוגלת כי כואב לי לשמוע אותה עם מטופלים אחרים ..צריכה אותה רק שלי ....האמון שלי זה הדבר הכי חשוב לי ושנים אנחנו עובדות על זה ...עכשיו זה לא מסתדר לי בראש וברגש היא בוגדת בי כל פעם מחדש,וזה כואב ...אני.

ערב טוב, אולי זאת הסערה החורפית שבחוץ, אבל נדמה לי שהיום משהו מאד סוער אצלנו גם כאן, בפנים. שמענו היום על כמה וכמה מטופלות שעזבו את הטיפול או הפגישה בזעם (או רוצות לעשות זאת) בשל פגיעה שחוו מהמטפלת. מבלי להיכנס כרגע לסידורים טכניים הולמים היכולים למנוע חוויה כזו, אנחנו מכירים את הפנטזיה המקננת אצל המטופל, הרוצה להיות בן יחיד ואהוב אצל המטפל שלו, ולהתכחש לקיומם של 'אחים' חורגים... כמו כל רגש אחר, גם את רגשות הכעס, הקנאה והבגידה מוטב להביא אל החדר במילים במקום 'להתנהג'. כאשר אנו פועלים את הדחפים שלנו במקום לדבר עליהם, אנו מפסידים את היכולת להתבונן וללמוד עוד על מה שעורר אותם ברמה העמוקה והלא מודעת. בברכה ליאת