הכל נופל עליי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

05/01/2007 | 21:16 | מאת: פרח

ליאת לאח שלי יש התקף כלשהו- פסיכוטי, וכולם פונים אליי לתשובות. הורים שלי מפילים עליי את האחריות לשכנע אותו לקבל טיפול. להתקשר אליו ולהיות איתו.. כל הילדות שלי חוזרת אליי בבום, תמיד אני זאת שהייתי צריכה לתפקד במקום אמא שלי ואבא שלי ולטפל בהכל. אני לא יודעת אם את זוכרת אותי מהודעות קודמות, אבל כרגע אני בחוסר תפקוד גמור כבר כמה שנים, בלי עבודה ולא יוצאת מהבית. אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר לנהל איתו שיחות ולנסות להסביר לו שהוא חייב לקחת תרופות. יש רגעים שהוא מבין ומסכים איתי ושנייה אחרי זה הוא טוען שאין לו כלום. עכשיו הוא משוכנע שהבעיה אצלי, שלי יש הזיות ושאני שכנעתי את כולם שיש לו בעיה, וזה בגלל שאני כלכך מעורבת וכל השאר מאחור ומשאירים לי את הטיפול בו. הוא מדבר ומגיב ומכנע מאוד. באיזשהו שלב מצאתי את עצמי שוקעת במחשבות שאולי הבעיה באמת אצלי, אולי אני זאת שיש לה התקף ולא הוא. אני משתגעת כבר ומשגעת את עצמי. התקשרתי לפסיכולוגית שלי, האמת שרק רציתי לברר ולהיות בטוחה שזה הוא ולא אני- אני יודעת שזה נשמע מוזר. אמרתי לה שאני לא בטוחה אם יש לו התקף ומה לעשות והיא אמרה שזה אכן התקף... רציתי להגיד לה שאני קורסת, שאני לא מסוגלת להתמודד עם האשמות שלו ולא הצלחתי. לפחות השיחה איתה קצת הרגיעה אותי, כשהיא אמרה שאכן נשמע שיש לו התקף. אני יודעת שזו שאלה מוזרה, אבל יכול להיות שיהיה לי התקף מתוך הזדהות, כי כשאני מדברת איתו הוא ממש מצליח לשכנע אותי שיש לי התקף. אני מרגישה כל כך מבולבלת. גם לי היה התקף לפני שבע שנים, של כמה שעות בודדות ומכאן החרדות שאולי זה חזר. למרות שאני כן מבינה שהבעיה לא אצלי, קשה לי לעשות את ההפרדה. אני חייבת להתרחק מכל זה.

לקריאה נוספת והעמקה
05/01/2007 | 21:29 | מאת: פרח

רציתי לומר לך שכראתי את ההתייחסות שלך, לגביי ההודעה האחרונה שכתבתי על הפחד להכנס שוב לקשר תלותי. לא רציתי להגיב על רגל אחת, אך דברייך מאוד עזרו לי ואני תמיד שמחה לשמוע תגובה ממך. תודה לך.

05/01/2007 | 21:46 | מאת: ל.

דברייך נגעו לליבי.. הבלבול והפחד ותחושת חוסר האונים מוכרים מדיי.. במקום מילים מרגיעות אשלח שדה של פרחים, בלילה חורפי http://www.reggie.net/photos/england/cambridgeshire/cambridge/streets/babraham_road/5707083_rapeseed_fields_yellow_flowers-600.jpg מאחלת לך ליל מנוחה ושקט ל.

06/01/2007 | 13:59 | מאת: פ.

תודה מתוקה, אוהבת פרחים, איך ידעת? האם השם הסגיר (-: ממש מחמם את הלב חיוך גדול

06/01/2007 | 00:02 | מאת: ליאת מנדלבאום

פרח יקרה, החיים לצד חולה פסיכוטי, בעיקר בשלב של פסיכוזה פעילה, יכולים להיות מאתגרים מאד מכל בחינה. לפעמים, כאשר התוצר הפסיכוטי הוא בעל גוון פרנואידי, מתפתחת אצל החולה מערכת שלמה של אמונות שווא, הנשמעת מאורגנת ומשכנעת ביותר, עד כי קל מאד ליפול בפח ולהתבלבל. מדברייך אפשר לחוש שקיימת בעיית גבולות ובלבול תפקידים במשפחה. נופלים עליך עומסים חריגים, תפקידים לא-לך, ואפילו קיבלת תפקיד בתסריט הרודפני בו חי אחיך. הדאגה שלך שמא תקבלי התקף מתוך הזדהות עם אחיך נראית מרחיקת לכת. אפשר להירגע אף יותר מעצם נוכחותה של המטפלת הנותנת תוקף לשיפוט המציאות שלך, ומשמשת בתקופה כל כך כאוטית עוגן המחבר אותך לקרקע. החזיקי מעמד ושמרי על כוחות ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית