בריחה מטיפול

היי ליאת,עניתי לך למטה אבל לא חזרת אלי, אז הנה התשובה שלי מהבוקר לרוב השאלות שהשארת לי, וביקשת שאני אשיב עליהם. נכון שעשיתי צעד אחד קדימה, אבל זה צעד נורא קשה וצריך הרבה אומץ וכנראה שאין לי עדיין את האומץ לחזור לאירע ההוא. קמתי כי הרגשתי שעוד מישהו (המטפלת) שולט בי, היא לוקחת אותי למקומות שאיני רוצה לחזור אליהם בתת מודע. ואם אני אצא לחופש אז אני ארגע קצת, ואוכל לשלוט בעצמי, בעצבנות שלי ובמה שאני אומרת (חושפת) או לא חושפת. וכן הדברים יחזרו לבטן אפילו אם הם עברו "לתודעה המשותפת שלנו", כי בבטן הוא מקומם הטבעי. כלומר, אלו דברים שעברתי, חוויתי, ושום דבר ואף אחד לא יוכל לשנות דבר ממה שקרה. התאמצתי שנים רבות בלהחביא אותם, והם ישבו להם שם בשקט, אז מה תהיה ההתוצאה אם אני אשתף אחרים? תודה

שלום אאא, ראיתי את דברייך, אבל דינקה השיבה לך באופן כה מרגש ונוגע עד כי חששתי לקלקל. לפעמים שיתוף ותובנות של מתמודדדת אחרת שווים עשרת מונים מאמירות 'מלומדות' וסטריליות של פסיכולוג. את צודקת במובן זה שאיש לא יוכל לשנות את ההיסטוריה שלך ולהשיב את הגלגל לאחור. אולם הניסיון מלמד שאפשר להגיע למצב בו האירוע הטראומטי - לאחר שעובד כהלכה - מאבד מיכולתו לשלוט בחייך ומפסיק לגזול ממך משאבים נפשיים יקרים. קראתי שוב את הדברים של דינקה, ומצאתי בהם תשובה למרבית שאלותייך. (זאת הזדמנות טובה להודות לך, דינקה, על השיתוף. ) מקווה שתוכלי למצוא כוחות ואומץ להשלים את התהליך החשוב בו התחלת. שבת שקטה ליאת