ראייה שונה של המצב

לילה טוב ליאת, לא יודעת אם יש לי ממש שאלה או סתם צורך לשתף ולשמוע קצת ממך ומהמשתתפים. אני בטיפול שנתיים וחצי ועם המטפלת הנוכחית קצת יותר משנה. ההתקדמות שלי איתה הייתה מאוד מאוד גדולה ומהירה כשה"שיא" היה לפני חודשיים שאז ראו בי שינויים מהותיים וגדולים. כמובן ששתינו היינו מאוד מרוצות לנוכח השינוי אבל אז ובבת אחת (ממש בלי הכנה מוקדמת) משהו השתנה והמפגשים הפכו לכבדים וכמעט מכל מפגש יצאתי מתוסכלת ממנה והיא יצאה מתוסכלת ממני (זאת לא ראייה שלי בלבד אלא משהו שדברנו עליו). היא מצידה מנסה להבין מתי קרתה ה"נפילה" ולמה והדיון על כך גרם לי להבין שמה שהיא רואה כנסיגה, הוא בעצם התקדמות. פתאום הבנתי שסוף סוף הצלחתי להביא לפניה צדדים מאוד "כבדים" שלי ושלהביא אותם זה בהחלט השיג מצידי. הבעיה היא שהיא עדיין חווה את זה כנסיגה ובגלל זה שתינו מתוסכלות. חשוב לציין כשאני אומרת להביא אני מתכוונת לא למילים אלא להתנהגות. דברתי איתה על זה במפגש האחרון ולמרות שהפעם היא נסתה להיות איתי שם ולא רק לחקור את זה, עדיין יצאתי מתוסכלת ובתחושות ששתינו מדברות על שני דברים שונים. מצד אחד אני מבינה אותה כי השינוי ממש פתאומי ו"כבד" ומצד שני היא לא רואה את מה שאני רואה וזה שמצאתי מקום בטוח להיות בו פשוט אני... עם כל הכובד שבי...

הי דנה, קראתי את הודעתך אתמול ואיכשהו נשארת איתי לאורך כל היום... קצת היה לי קשה להבין מתוך דברייך את משמעות המילה "כבדים"- מדוכדכים? מיואשים? עקשניים? (אני בכיוון או בכלל לא?) למרות שכתבת על תסכול או בלבול שלך ושל המטפלת, הרושם שנותר בי בעקבות קריאת מכתבך הוא דווקא של ערפל המוסר מראש ההר, המאפשר לראות נכון ומפוכח יותר. אני איכשהו מרגישה שמחה בשבילך על המקום שמצאת בטיפול, על היכולת לעקוף את ידה הרודנית של הצנזורה הפנימית. על היכולת להתנהג בלי מילים. גם לי זו מרגישה התקדמות מיוחלת, גם אם אינני יודעת למה מובילה ההתנהגות החדשה. אולי שווה להיות בה מספיק זמן כדי לגלות, בלי לחוש תסכול, אלא פשוט לקבל את הדברים כמו שהם באים. קל להגיד, אני יודעת... אני באמת לא מתיימרת להבין או לדעת, לא בנושאי טיפול (שם אני ממש בחיתוליי) וגם לא בשום דבר אחר אם להיות כנה. אז קחי אותי בערבון מוגבל.. אני לא מכירה מספיק לא את הסיטואציה הספציפית ביניכן וגם לא אותך, לכן אני אומרת בזהירות- אולי זה כבר בתחום אחריותה של המטפלת. אולי אלה לא דברים שאת צריכה להיות מוטרדת מ"איך לסדר את הדברים שוב כדי שתרגיש טוב". אולי כאן זה הזמן לעבודה שלה עם עצמה לנטרל את הבלבול הזה שהיא חשה ולחשוב איך לקדם את הדברים. בין השורות היא נשמעת לי מטפלת מאוד רגישה והיא מצליחה ליצור איתך כנראה את המרחב לו את זקוקה.. אני מציעה שתקחי את הסטייט-אוף-מיינד החדש כהזדמנות להתנסות במשהו אחר ולבדוק מה קורה. באוירת שעות הערביים של אתמול בערב אומר רק ש..גשם ושמש הם מתכון כמעט בטוח לקשת.. אולי שווה להשאיר את החלון פתוח... שיהיה בהצלחה וסופ"ש נעים, ל.

דנה ול' יקרות, הדברים של דנה איכשהו מהדהדים לי גם את "הרצון לעוצמה" של ל'. איכשהו, בשני המקרים משהו ביכולת ההקשבה האמפתית נסדק, לכאורה, דווקא במקום של ההישג, של הטוב, של ה'בסדר'. קשה לי להעיד על מטפלים אחרים, אבל נדמה לי מניסיוני שלי, שקל יותר ופשוט יותר להכיל כאב וקושי, מצוקה ובלבול. כאשר טוב למטופל, טוב אמיתי וגדול, מתעוררת (בטעות! בטעות!) תחושת מיותרות ועודפות. כאילו הסתיים תפקידו של הטיפול עד לקושי הבא. במצבים כאלה עלולים להתרחש כשלים אמפתיים, אבל גם נסיגות. הנסיגות יכולות להגיע מתוך בהלה שמא הושגו יעדי הטיפול, והפרידה היא בלתי נמנעת. האם משהו בתחושת ה'כבדות' שאת מתארת, דנה, יכול להיות קשור לחרדה שמעוררת האפשרות של סיום ופרידה? האסוציאציות שעלו אצלי בהקשר של כובד, היו של עוגן, סלע כבד שקשה להרימו, משהו שלא נותן לברוח. נדמה לי ששווה לדון בכך בחדר הטיפול. מה את אומרת? שבת שלום ליאת

תודה על ההתייחסויות- נדמה לי שגם לי וגם למטפלת שלי היה ברור עוד אז בשיא שאנחנו רחוקות מפרידה. כן היו שינויים גדולים ומהותיים (עד כדי כך שהסביבה התקשתה להכיר אותי לא אישיותית ואפילו לא פיזית) ובכל זאת הדרך לטוב האמיתי והגדול הייתה ונשארה ארוכה (כבר עברנו את חצי הדרך ובכל זאת..). לפני המפגש האחרון חשבתי על הנסיגה כנפילה מהבועה שההייתי בה כשעברתי את השינויים והמכה שקיבלתי מהנפילה כאבה. כן השתנתי אבל עדיין אני לא שם. עכשיו כפי שכבר כתבתי אני רואה את המצב לא כנסיגה אלא כהתקדמות. משהו מהשינוי הוביל ליכולת שלי להוריד מסכות (גם בטיפול) ולבוא בשיא ה"כבדות" שלי לטיפולים. מה זה הכבדות שאלת ל'? באחד המפגשים המטפלת שלי הציעה לי "להשתמש" בה לא רק לצורך פתרון בעיות אלא גם כמעקה ואני אמרתי לה שאני מאוד כבדה, היא ענתה לי שאני לא מפחידה אותה.. כבר במפגש אחרי הרגשתי שהיא קרסה תחת העומס. העלתי את זה בפניה והיו דברים שהיא אמרה שהרגשתי אותם נכון. הכבדות הזאת שלי מאופיינת בהמון השלכות, התנגדויות ומה לא.. ברגע שאני נכנסת לחדר היא מרגישה בדיוק את מה שאני מרגישה וככה מתנהלת לה הפגישה בכבדות. (לפני המילה כבדות השתשמשנו הרבה במילה רייקנות). הכבדות והרייקנות היו תמיד חלק ממני (הרוב המכריע) הפעם הם גם חלק מהטיפול. תודה רבה ל' על תגובה החמה העלית חיוך על פני ,וכן, אני לא רק מחכה לקשת אני גם עושה משהו על מנת שהיא תגיע את החלון שלי כבר פתחתי :) חוץ מזה בתור חובבת חורף מושבעת נראה לי שמחכה לי סופ"ש מעולה שתהיה לכולנו שבת שלום