נמאס למטפלת

יש לי הרגשה שנמאס למטפלת ממני. הרגשה זו נורא קשה ואני לא יודעת מה לעשות איתה. למה אני מרגישה כך? -כי הטיפול אינו מתקדם. -כי אני לא מדברת הרבה. -כי יש הרבה שתיקות בפגישה. -כי שום דבר ממה שאנחנו מדברים עליו אני עושה אח"כ. -כי ברגע שיש לי אפשרות לבטל או לצאת מהפגישה מוקדם אני מיד עושה את זה. -כי אני שונאת את הכסא ההוא והחדר ההוא (ואת זה כבר אמרתי לה ואמרה שאין לה אפשרות לשנות את החדר אלא רק את מיקום הישיבה שלנו). -כי היא כל הזמן מסתכלת על השעון. אשמח לשמוע את תגובתך בעניין!!!

בוקר טוב, יכול להיות שלך נמאס מהמטפלת? לפעמים אנחנו מעבירים את האחריות, אבל אולי לך לא בא להיות שם? אולי גם את מסתכלת על השעון, שונאת את השתיקות שלה, היא לא מדברת הרבה וכו'. הדבר היחיד שאפשר לעשות במקרה כזה, למענך ולמען הטיפול - זה להעלות את הנושא לסדר היום בטיפול. להגיד שיש לך משהו חשוב להגיד ואת לא רוצה להעליב או לפגוע אך את מרגישה ש.. - וכו'. יכול להיות שתופתעי לשמוע מה היא תאמר, אולי פתאום תראי שזה קורה לך בעוד מקומות וזה משהו שהוא בתוכך ולא מחובר למציאות, מי יודע? אין טעם להישאר עם זה לבד, כי בשביל זה יש טיפול. בהצלחה.. מו

מיה ערב טוב, גם אני מצטרפת למו, וסבורה שצריך להעלות את הדברים בטיפול. הנקודות שמנית, אין בהן בדר"כ כדי לגרום למטפלת מנוסה לכעוס, להתעייף או למאוס במטופל שלה. מטפלים מכירים היטב את התהליך הטיפולי, מודעים לקשיים ולאבני הנגף המאיטים אותו, ולהתנגדויות על צורותיהן השונות. גם אני חושדת שאת משליכה עליה דברים ממקומות אחרים בחייך, בהם הרגשת שאת חייבת 'לספק את הסחורה' כדי שירצו בך או יאהבו אותך. אני מניחה שאת נמצאת מספיק זמן בטיפול כדי לדעת שההצצה בשעון אינה מעידה על שיעמום או מיאוס, אלא על ההכרח לשמור על גבולות המפגש. בברכה ליאת