מה אני יעשה??אני חייבת לדבר עם מישהו שיבין אותי!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני יודעת שכבר אולי זה מציק ההודעות האלה..אבללל אני פשוט חייבת..כי זה המקום היחיד והתקווה היחידה שלי למצוא פיתרון ולנצח את העצב הזה ואת הכאב שיש בלב..אני לא יכולה להפסיק לבכותתתת )): בגלל זה עכשיו אני כותבת..כיייי אני מרגישה חנוקה כבר.. יש כל כך הרבה דברים שגורמים לי להרגיש רעעע..ומיום ליום אני מרגישה שאני פשוט נעלמת..כי מאוד מאוד קשה לי ככה..לא מספיק שאני סובלתת מבפנים ושרע לי ועצוב לי אני צריכההה להרות כלפי חוץ שהכל בסדר איתי ושאני הכי "מאושרת" בעולם..ואני לא יכולה כבר.. לא בא לי לאכול כבר ..ואין לי כח ללמוד..ולא בא לי לצאת..ולא בא לי לעשות כלום..וגם לא בא לי לבכות..אבל זה חזקקק ממני וזה הדבר היחיד שנשאר לעשות...למה הכל קורה דווקא לי? למה אני לא יכולההה פשוטטט להעילם וזהו..דייייי זה כבר מצב שאני לא יכולה לסבוללללל....והכיייי עצוב זה שאני לגמריי לבד לבד לבד...ואין לי עם מי לדבר..אפילו לא לספרררר כל מה שעובר עליי..אין לי את המישהו הזה אפילו שאני יגיד שעצוב לי וישאלו למה..פשוט ל-ב-ד.. אולי רק אנשיםםם שגם להם לא הכי טוב אולי הם יכולים להבין אותי.. אני כל היום רק חושבת וחושבת מה יהיה? איזה פיתרון יש? חושבת חושבת והכל סתם כי אני לא מגיעהההה לשום פיתרון.. אפילו שיש לי גם דברים טובים..עדיין רע לי..בגללל דברים אחרים כי אני רמגישה שהכאב שיש בלב לא יעלם לעולם וזה הכי מפחיד אותי שאני ישאר ככה כל הזמן בוכה.. )): מה יהיה? לא מסוגלת כבר... אין עם מי לדבררררר...אין עם מי להעביר את הזמןןן...אין סיבות לחיים אין כלום..אני פשוט חיה סתם..אני חיה כי אני מאמינה שאולי יהיה טוב בעתיד..אבל איךךךךךך כל החיים לא היה טוב איך פתאום יהיה.. )): מה נשאר ממני כבר..אני כבר לא צוחקת ואני כבר לא כלום...הכל מזוייף..
ילדה עצובה, קשה להיות לבד עם תחושות כאלה. (מניסיון אישי) האם אין לך אף חברה שאת יכולה קצת לדבר איתה? משפחה? למה את צריכה להראות לכולם שאת מאושרת? מותר לך גם להיות עצובה. לפעמים אנחנו חושבים שאף אחד לא יהיה מסוגל להבין את מה שעובר עלינו, אבל במציאות, כולנו חווים רגעים קשים, ויש אנשים שמסוגלים להבין שעצוב ורע וקשה, וכואב. אני לא יודעת בת כמה את, אבל נסי לחשוב על פנייה ליועצת בית הספר, אולי לרופא המשפחה. אפילו לפנות ל"ערן" (עזרה רפואית נפשית). בינתיים, אני יכולה להגיד לך שלפעמים לכתוב את מה שעובר עלייך יכול קצת להקל, לשחרר את מה שרובץ על הלב.... אם תספרי קצת יותר מה גורם לך להרגיש כך, וקצת יותר על עצמך, אולי אפשר יהיה לעזור יותר. מקווה שתמצאי את הדרך להקל על עצמך, לפעמים מספיק משהו קטן, כמו שיחת טלפון או פנייה לרופא/יועצת, כדי להתחיל בתהליך שיעזור לך להתגבר. אבל חייבים לעשות משהו, המחשבות ,מניסיוני, רק מקשות ומעייפות יותר. בהצלחה.
היי ילדה, קראתי אותך. אני שומעת שכואב לך.אי אפשר שלא לשמוע את מתארת תחושות מאוד קשות. בתור אחת שיודעת ומכירה היטב את התחושות האלה, ואף שרויה בהן בעצמי, חשוב לי לומר לך שפנייה לטיפול תרופתי+ שיחתי יכולה להפחית באופן משמעותי את הכאב שלך,אם כי יהיו נפילות גם במהלך התהליך הטיפולי,לא אגיד לך שלא... יש לי הרושם שאת זקוקה מאוד למישהו שילווה אותך בתקופה הלא קלה שאת נמצאת בה ואני מבינה שלא קל לך לשתף חברים/חברות , ואת מרגישה מאוד לבד, ונורא קשה בלבד . הייתי מציעה לך כן לנסות לשתף לפחות חברה אחת קרובה ואם לא חברה לפחות אדם קרוב שאת סומכת עליו אפילו מישהו במשפחה שלך אח/אחות/דודה . וכאמור ממליצה לך בחום לפנות לטיפול, מקווה שכך תעשי זה יכול לעזור לך. הלוואי שיוקל לך בקרוב. חן
אני לא יכולה ללכת לטיפול..כי יש כל כך הרבה סיבות למה לא..ו"ילדה גדולה" אני תמיד צריכה להיראות מאושרת כי אם אני יהיה עצובה אף אחד לא יביןןן יגידו לי שאני סתם מגזימה..ואיןןןן לי עם מי לדבר..לגמריי אין..היום למשל "חברה" שלי ראתה אותי וממש לא היה לי מצב רוח..אז היא אומרת לי "דיייי אני שונאת לראות אנשים ככה" ואז היא הלכה.. מבינים??? בגלל זה אני מחפשת דווקא במקום כזה כמו פורום או אתרים כאלה לדבר עם מישהו..כי פה יכולים אולייי להבין אותי.. )): אבללל אפילו פה אני לא מוצאת עם מי לדבר..משאירים לי תגובות וזהו..זה עדיין אל עוזר לי! אוףף..מה נסגר איתי):
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
