תלות - הצילו

דרור שלום, אתמול בבוקר פגשתי מישהו נחמד והחלפנו מספרי טלפון, בערב דיברנו כשלוש שעות והשיחה ממש זרמה וקבענו שניפגש. הבעיה שאני כבר מרגישה את התלות הזאת שלי בכל הגוף והנשמה. כבר מרגישה שאין קיום בלעדיו. שעכשיו תורו להציל אותי ממה שאני. אני מפחדת... אין לי כוח לתלות הזאת הכאב האין סופי הזה. אובדן העצמי. הפחד שזה ייגמר. החרדות ההיסטריות סביב בן אדם אחד ויחיד. זה כבר כואב לי וזה עוד לא התחיל. סיפרתי לו הכל - הכל עליי, בתקווה שיברח, שיגיד שזה יותר מידי בשבילו. שאני בדיכאון כבר חמש שנים, גרה עם ההורים, לא עושה כלום כבר שנים. ולא מתכוונת לצאת מהמצב הזה בקרוב. סיפרתי על המכות בילדות על ההתעללות הנפשית ועל אונס שעברתי. גם אמרתי לו שיש לי מחשבות אובדניות וכלום לא הרתיע אותו. הוא אמר שהוא מוכן שאני אסתכל עליו כמושיע, שהוא מרגיש שזה מה שאני צריכה והוא רוצה להיות זה שיוציא אותי מהמצב הזה. שאחר כך אני אלמד, אולי, לאהוב אותו בתור בן אדם, ברגע שאני אצא מהמצב ואתחזק ואלמד שרק אני יכולה להציל את עצמי ולא אף אחד אחר. הזהרתי אותו שאני נורא תלותית והוא יכול לסבול מקשר איתי. שאני יכולה להיות בלתי נסבלת. ... שבוע שעבר כתבתי לאורנה (איפה את ): ,שאני מחכה שיבוא כבר האחד שיציל אותי והנה הוא הגיע וזה מפחיד מידי. זה קשר שהולך להיות כל כך חולני וכואב. אני מרגישה את זה. אולי עדיף להימנע מהקשר הזה? הריי ברור שהוא לא יוציא אותי מהמצב למרות הציפייה ופנטזיית ההצלה. פרח

פרח שלום, מדברייך נשמע שהכרת מישהו שמצא חן בעינייך אתמול. אבל במקום להינות מזה את עסוקה במה יכול להתקלקל, בלאבד את העצמי שלך. אני לא חושב שהעניין המרכזי הוא הבחור שפגשת אתמול, את יכולה להמשיך ולצאת איתו ולהינות, או לא. הדבר המרכזי הוא אותה נקודה ששמת עליה את האצבע - הדימוי העצמי שלך, התחושה שאין לך ערך בפני עצמך ושאת לא יכולה להתקיים בקשר ולחוש נפרדת מהאחר. זו הנקודה עליה את צריכה להתמקד. ברור לי שבתוך קשר זה יותר מכאיב, יותר מפחיד. אבל את בעצמך אומרת שכבר כמה שנים המצב כזה. אני ממליץ לך לנסות ולברר נקודה זו בין אם בעצמך או עם עזרה מקצועית. מקווה שעזרתי, דרור

דרור, תודה על התגובה. אני מרגישה שנשארתי מעט חסרה... אתה צודק דרור העניין הוא לא הבחור, אלא הצורך להינצל ע"י מישהו אחר. בכלל לא חשבתי על להינות איתו, אפילו לא על זוגיות,אלא רק על הצורך הגדול להיאחז בו חזק כעוגן ההצלה שלי. מושיע שלי. השאלה (אם הייתה כזאת- אני חושבת שרציתי בעיקר לשתף..), נגעה פחות לעניין הבחור ויותר לפחד מהכאב, מהתלות האין סופית הזאת.(הפרעת אישיות תלותית). מהפחד שוב להיות במקום הזה ובמחשבה האם לתת לו להיות אויר לנשימה בשבילי, לחיות בשבילי ולהוביל. (וזאת לא מטאפורה). אני כבר מתחילה להרגיש שהוא הסיכוי היחידי שלי לצאת מהמצב הזה. בתוך קשר – אני מאושרת פורחת, מסוגלת לפעול, לתפקד- רק מתוך תלותיות וחוסר נפרדות.. רק אז יש לי קיום. לכן מצד אחד אני מתרגשת ממש, שמחה, מאושרת, מצד שני יודעת שאני נעלמת בתוך חיות של מישהו אחר. (חודש הבא ייפסק הטיפול הפסיכולוגי אחריי יותר משנתיים מאחר ולא הניב תוצאות (לא החלטה שלי... ).). שנה טובה..

הי פ קראתי גם את דברייך בשבוע שעבר לאורנה על הפנטזיה וההחמצה. (אני מקווה שאת אותה פ). רשמתי אז תגובה אך לא שלחתי, נראה לי יותר מידי... עכשיו קראתי אותך שוב ושמתי לב למשהו שממש צעק לי. דווקא להערה הקטנה ההיא בסוגריים שבסוף. תראי את העיתוי: הסיום של הקשר הטיפולי. רגע קריטי בו מחליפים קשר בקשר. אני מנחשת, (ההרגשה שלי חזקה מאד כאן בגלל חרדות אישיות אני מניחה) שהפתח הזה לקשר חדש ומציל והאופן החזק בו הפנטזיה צפה התרחש בגלל פרידה אחרת. נראה לי שהחרדות והמשאלות ברמה הזו כבר התחילו להיבנות עוד לפני שפגשת את הבחור בכלל. הן, כנראה, התחילו עם הידיעה שהטיפול נפסק. לכן, גם באופן לא מפתיע יצרת את הקשר החדש. זה באמת מצב שבו הסכנה צועקת לעברנו, משום שפחד מוות לשחזר קשר מכאיב כמו פעם, כששום מערכת הגיונית כבר לא מסוגלת לעבוד. בכל זאת אפשר להירגע. למזלך, כבר עבר זמן של טיפול ואת מכירה את הדברים וזה לא לגמרי "על עיוור". ישנה איזו שליטה בעניינים. עם זאת, נראה לי שחייבים לנצל את הנקודה הזו (של הפתח הענק שנפתח ליצירת קשר חדש עם תום קשר ישן) בטיפול שלך שעדיין לא תם, ואולי אפילו לחזור ולהמשיך אותו. פשוט נראית לי נקודת מפתח. הכי חשוב בעיניי לא להישאר לבד עכשיו עם עצמך. להמשיך איזה טיפול, אפילו את הקיים והמוכר, גם אם קבעתם שייפסק - עדיין לא מאוחר. לדעתי בנקודות האלה הכי חשוב שישמרו עלינו. אולי זאת יכולה להיות הנקודה שבה אותו טיפול שכשל יתחיל לפרוח. לא יודעת אם זה נכון. זו דעתי והרגשתי. רשמתי לך את הדברים מתוך פחד גדול שלי. בעבר הייתי גם אני בטיפול שלא רק שלא הצליח, אלא אפילו לא נתן לי כלים להבין לאילו מערכות יחסים אני נשאבת. הוא הופסק פשוט כך בתואנה משונה, אפילו לא הייתה עבודה על פרידה. נזרקתי החוצה מבלי לדאוג להמשכים ונותרתי תלושה. בנקודה הזו, כמובן, (היום אני יודעת שזה היה כל-כך צפוי... ) נפתח המקום ל"מימוש" הפנטזיה המפחידה הזו (ולא ידעתי אז שזה ככה) וכך שאבתי ונשאבתי לקשר נוראי שלא ידעתי להשתחרר ממנו שנים רבות. זמן ארוך אחר-כך רק חזרתי לטיפול הטוב של היום. היום אגב, נעצר העניין הזה. סביר להניח שפחות אשאב לאותן בחירות ואם כן, אדע להיחלץ ופחות להרגיש אשמה. וגם להצליח להתאושש. מקווה מאד. את כבר עברת תקופה של טיפול שכן נתן לך כלים, ויכול להיות שכבר חל בך שינוי, כלל לא כשלת, להיפך, בחרת בחירה נכונה, ובעצם הבחירה הזו באמת הצלת את עצמך. עדיין זה הכי מפחיד בעולם. נסי לא להישאר איתה לבד. להישאר איתה ועם טיפול ביחד. שני הקשרים גם יחד. אולי מכאן הפתח לחיים טובים שלך. הלוואי. החרדות שלי נשמעות מוגזמות, מקווה שלא הפחדתי מידי. אבל מתוכי ממש הייתי מבקשת שברגעים כאלה לא ישאירו אותנו לבד. נסי להמשיך באיזה טיפול במקביל. שמרי על עצמך אשת האדמה