לליאת - דילמה

ליאת שלום, אני מתנצלת מראש,כי איני יכולה לפרט בדיוק על מה מדובר,כך ששאלתי אולי תיראה כללית ו'סתומה',והיא: מה עושים כאשר רוצים מאוד ליידע מישהו בפרטים אישיים עליי ובמיוחד על מה שעברתי בזמן האחרון,ועל ה'פתרונות' שישמתי עקב כך,אך אני מפחדת מאוד שאם אעשה זאת יש סיכוי שאזיק לעצמי בהמשך? אני שונאת מצב זה שבו אני צריכה 'להסתיר' דברים, זה מתיש אותי ולא נוח לי,ואני מרגישה רמאית,אך מה אעשה - ה'אמת' במקרה זה יכולה להזיק לי - אשמח לקרוא את דעתך בעיניין זה. בתודה מראש, משתנה

ליאת שלום שוב, אומנם אין קשר בין שתי הודעותיי אך העדפתי לצרפן ביחד; יש לי בעיה והיא שאני כמעט תמיד...אבל תמיד...אחרי שאני אומרת משהו למישהו אני מיד מצטערת עליו ו/או חושבת אם דיברתי 'שטויות' או שעשיתי שטות שדיברתי ואז אני 'אוכלת את עצמי' שאולי העלבתי מישהו או פגעתי בו,ואולי הרסתי קשר,אולי כועסים עליי; וזו הרגשה נוראית ל'הלקות את עצמי' כמעט על כל מילה שאני אומרת. מה היית עושה במקומי? יותר נכון-איזו עיצה תוכלי לתת לי כדי להתמודד עם בעיה זו? בתודה מראש, משתנה

משתנה יקרה, איכשהו, נדמה לי שדרך טובה להתמודד עם הקושי שאת מתארת, זה ללמוד לחיות (מה שיותר מהר) עם הידיעה שאנחנו בני אדם שאכן יכולים לפגוע באנשים אחרים. אנשים הם יצורים החיים ב'להקות', וכמי שמתחככים כמעט כל חיינו באחרים, אין מצב שלא נפגע, נעליב, נעצבן, נהרוס קשר, ואפילו (לא עלינו) נדבר שטויות. זוהי הבנה עצובה, מאכזבת, שאינה עולה בקנה אחד עם המשאלה שלנו להיות זכים כבדולח. האמת היא שזה פשוט לא עובד אחרת. אנחנו לא מלאכים. מה שהייתי עושה במקומך, זה ללמוד לקבל את המציאות, ואם אף אחד לא רואה, אפילו להנות מדי פעם מרגעים קטנים של רוע , המבצבץ בשובבות מחוצפת מתחת לגלימת הצדיקו?ת שלנו. :-))) נסי ותהני ליאת

משתנה יקרה, פעם, בראשית עידן הפרסומות בטלוויזיה, הייתה פרסומת אחת מקסימה במיוחד, בה דוגמן ודוגמנית עטופים במעילים ארוכים, נפגשים זה מול זה, ופותחים את המעיל, וחושפים את הכל, אבל הכל - לפחות כך גרמו לנו להאמין - זוכרים? פרסומת חביבה זו, הדגימה מצב נדיר בו חשיפה טוטאלית ומוקדמת מולידה סיפור אהבה בקליק. בחיים, אנו נדרשים לזהירות רבה יותר, שכן חשיפת יתר טרם זמנה עלולה לגרום לנו להיתפס כלא אחראיים, לא קונבנציונליים, ובעיקר לא תואמים. הרצון החזק ליידע מישהו בפרטים אישיים מאד יכול לשקף צורך חזק באינטימיות וקרבה ("אני אראה לך, ואתה ת?ראה לי"), צורך לרצות ("אני נותנת לך משהו מאד אישי שלי, שתהיה מבסוט"), או צורך להיות נאהב בכל מחיר ("תראו כמה אני מעניינת, מיוחדת"). אפשר, כמובן, לחשוב על מניעים נוספים. אני חושבת שיש הבדל בין הסתרה או שמירת סוד לבין התאפקות והמתנה לרגע הנכון. כך או כך מדובר ביכולת שלנו להכיל את עצמנו, ולווסת את החליפין הבינאישיים שלנו. נראה לי ששווה לאמן את השרירים הללו. מה דעתך? ליאת

ליאת תודה, את צודקת בתשובתך אך חלקית, כי כוונתי לא הסתרה ביחסים עם בן-זוג,או עם חברות,אך שוב איני רוצה לפרט כי אז 'אחשוף' את עצמי,ונראה לי שלכיוון זה -בעיקר-התייחסת. אך שני הצרכים האחרונים שציינת נראו לי מתאימים. משתנה