מה זה צריך להיות?

שלום אני בת 26 נשואה . אולי מה שאני אספר לכם יגרום לכם "להסתכל עליי" באופן מוזר, בגלל זה נכנסתי לפורום פסיכולוגיה כי אני יודעת שאולי לפחות אתם תוכלו להבין אותי. כאשר אני יוצאת לטייל עם אנשים זרים אני לא מרגישה את הדברים האלה שאני הולכת לספר,אינני יודעת מה אני בדיוק מרגישה ,אבל זה מ-ט-ר-י-ד אותי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מזה שנה התחלתי להרגיש הרגשות מוזרות כלפי בני האדם, כאשר אני צופה בתלוויזיה אני רואה אנשים ונגעלת,כן נגעלת, נגעלת מזה שהבן אדם שבתלוויזיה יש בתוכו לב, כלי דם,כליות, מוח,שיניים, וכל האיבריים הפנימיים שעושים הרגשת גועל. למשל: כאשר אני יושבת ליד בעלי,אז לפעמים אני מתחילה להגיד לו,בעע יש בתוכך כבד ,כליות, יש בפה לשון שהוא נמצא בתוך הגרון,אועעע יש לך מתחת לעור הפנים את העצמות המפחידות של השלד, יווווו כאשר נמות, יהיה לנו הריח הכי מגעיל שיש. לפעמים כאשר הוא מנשק אותי,אני מרגישה את הרוק שלו, אני לא נגעלת,אבל אני חושבת על הרוק שהוא נוזל מהגוף הזה!!!!! זה לא שאני נגעלת מאנשים, לא!!!!! רק ברגע שאני מתחילה להיכנס לפרטים הללו אני מתחילה להירתע ולהרגיש גועל. גם כאשר אני אוכלת,אז תמיד אני אומרת,מה הפואנטה פה!!!! הרי בסוף זה יצא. וכאשר אני אוכלת, אני תמיד אומרת, הינה לקחת אוכל והכנסתי לפה,עכשיו אני מרגישה את הטעם בפה,אחר כך זה יכנס לכיבה,ושוב ארצה לאכול כדי להרגיש את הטעם, אז איפה הפואנטה פה!!!!! וכאשר אני רואה אנשים אוכלים במסעדה,אני אומרת לעצמי,כל אחד מאכיל את עצמו,לוקח ומכניס לפה שלו.....ואחר כך הגוף שלו טוחן.... לא יודעת!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי לחשוב על זה הרבה רוצה לראות את האנשים כאנשים מבחוץ,ולא להיכנס לתוך האיברים שלהם,ולהרגיש גועל.... מה יש לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מה קורה לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איך קוראים לבעיה שלי?

לא נראה לי שתרגישי טוב אם היה שם למה שאת מרגישה וזהו. אני חושבת שמה שכן יעזור זה שתחשבי רגע איך את מרגישה. כמה זה מפריע לך למהלך החיים הרגיל, כמה זה מטריד אותך (דקה ביום? שעה ביום? כל היום?) ואולי תלכי לפגישת יעוץ או שניים עם פסיכולוג ותראי אולי יש עוד דברים שמטרידים אותך והם אלו שבאמת זקוקים לטיפול. מה את אומרת?

שולי יקרה, נדמה לי שנתת בעצמך מעין 'אבחנה' כשאמרת - "אבל זה מ-ט-ר-י-ד אותי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!". אנשים רבים סובלים מגרסאות שונות ומשונות של מחשבות טורדניות, המתקיפות ללא רחם, חודרות אל שלוות חייהם ומפריעות לשגרת היומיום. המחשבה המטרידה מופיעה יום בהיר אחד באופן ספונטני (איני מתייחסת כרגע לתוכן הספציפי ולקשר אפשרי שלו לסוגיות בחייך), מעוררת חרדה כה עזה, ובעקבותיה גם את המשאלה שלא לחשוב זאת שוב לעולם. מי שניסה פעם לדחוק בכוח מחשבה אל מחוץ לתודעתו, יודע שהדבר לא פשוט כלל וכלל. כאשר המחשבה מאופיינת במרכיבים ביזאריים ומעוררי חרדה, זה יהיה קשה אף יותר. אני מסכימה מאד עם מו, ועם ההמלצה לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר. איש מקצוע מיומן יוכל להעריך את עוצמת הסימפטום, לעמוד על מקורותיו, ולהמליץ על טיפול מתאים. יש סיכוי טוב שההמלצה תכוון לטיפול פסיכותרפויטי המשולב בטיפול תרופתי. התרופה תסייע בסילוק המחשבות המטרידות או בהפחתת עוצמתן המאיימת, והטיפול השיחתי יתמקד, מן הסתם, בדינמיקה הנחה מאחריהן. בהצלחה ליאת