אובדן

איבדתי את שני הוריי תוך זמן קצר, עקב מחלות. האובדן הזה, לא השאיר רק בעיות רגשיות, אלא הוא גרם להרבה אובדנים אחרים בדרך בגלל האובדן. כלומר איבדתי חברים (בגללי ובגלל מצב הרוח), בטחון עצמי, חשק לדברים שתמיד אהבתי לעשות. אני בטיפול כבר שנה, אבל לא מרגישה הרבה התקדמות, דווקא אני חושבת שהזמן עושה את שלו ולא הטיפול. כי מה שאני חושבת, ומה אני מרגישה עדיין אותו הדבר, אבל אני פשוט זורמת יותר עם קצב החיים יותר מאשר בזמן השבעה... אפשר להתייחס לטיפול פשוט כלמישהו שמקשיב לי (למרות את הקטע הזה גם מעצבן אותי, כלומר לשלם למישהו בכדי להקשיב לי!!!! זה נורא מוזר בעיני). המטפלת מנסה המון ובכל מיני צורות ודרכים, אבל את היחס שלי לטיפול נשאר אותו הדבר - "מה הקשקוש הזה" ??!!!! מה את מציעה שאני אעשה, להמשיך? לנסות מטפלת אחרת? אז מה דעתך?

שלום אאא, יש לי מעט מאוד אינפורמציה להתבסס עליה, אבל אני חייבת לומר שאם מאבדים את הדמויות הכי משמעותיות תוך זמן קצר, זה מאוד הגיוני לא לרצות להתקרב לאף-אחד, ולא לתת לשום דבר להפוך למשמעותי, ובקיצור - להאמין שהכל קשקוש... זה הגיוני, וזה שומר עלייך מפני סכנות, אבל גם מונע ממך ליהנות שוב ממה שקורה כשמאמינים, ומתחברים, ומסתכנים... אני לא יכולה לדעת במקומך אם כדאי לנסות עם מטפלת אחרת, אבל אני כן רוצה להציע לך שלפני שתקבלי החלטה כזו תאפשרי לטיפול הנוכחי להיות משמעותי (למרות שבנסיון חייך, דברים משמעותיים הם בדיוק הדברים שעלולים לפרוח באוויר ולהיעלם...). אני מקווה שתעדכני אותנו, ומאחלת לך הצלחה רבה, אורנה