טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ערב טוב, אני בטיפול יותר משנה. הבעיה שאני לא ממש מאמינה בטיפול וביכולתו לשנות אותי, או את דרך החיים שאני כבר רגילה אליה הרבה שנים. אני כן מתמידה ללכת לטיפול בזמן, אבל בתוך הפגישה הרבה פעמים עולות בי המחשבות (שבטח אני לא משתפת המטפלת בהם), "מה הקשקוש הזה" או "מה אני עושה כאן" או "אני חייבת למצוא תירוץ לצאת בכדי לא לשמוע יותר"!!!!! אני יודעת בתוך תוכי שזה מה שתוקע את הטיפול או במילים אחרות זה מה שחוסם את השוני שאני ממש רוצה, אבל אני לא יכולה? שאלתי היא האם אני צריכה לחפש כיוון אחר? האם זה צורה אחרת של התנגדות לטיפול? (לשתף את המטפלת בזה אני לא יכולה, כי זה נראה יפגע בה, ואחד הדברים שאני לא עוזבת את הטיפול זה בגללה, ובגלל הצורך שלי בה למרות שאני לא מרגישה שהיא "עושה" משהו מדהים איתי, אבל ישנו צורך פנימי שאני לא מבינה אותו).
מירב יקירה, הפסיכולוגים מתים על זה. את חייבת לשתף אותה כי צריך לברר את הרגשות האלה, וסמכי עליה שהיא תדע איך להתמודד עם מה שיש לך להגיד, ואם את חוששת את יכולה להגיד את זה יותר בעדינות, אך יכול להיות שדווקא אחרי השיתוף הזה יקרה משהו בטיפול שלא קרה עד אותו רגע... בהצלחה
הי מירב, אף אני חושבת שאת צריכה לנסות ולתת ביטוי גם לרגשותייך הפחות נעימים בטיפול. הרי בדיוק לשם כך הוא קיים. (את זה אני אומרת בדיעבד אחרי היכרות עמוקה עם הטיפול). ייתכן שמה שמעכב הוא בדיוק העובדה שאת הרגשות הללו בדיוק את לא מביעה בו בגלל המוני חששות (לנושא הזה בפני עצמו אפשר להקדיש שעות טיפוליות רבות). אם בכל זאת תחליטי ותרצי, אזי תוכלי אולי לומר בצורה עדינה יותר, או בוטה פחות במילים פשוטות וברורות (לא כל-כך פשוט על באמת...כלומר, ממש לא), ובכל זאת, תוכלי למשל לומר, ש: את כועסת ומאוכזבת מאד ואת מרגישה שאין שום התקדמות ושאת לא נתרמת ולא נעזרת; ואולי לדבר גם על ציפיות (אם את בכלל מוכנה לזה). תוכלי גם להקדים ולהזכיר את תחושת האי נוחות הגדולה שבעצם אמירת הדברים. רק לשמוע את עצמך מבטאת את המשפטים הללו - יש בזה ה-מ-ו-ן וזה סוג של התקדמות גדולה. וגם זה מפחיד... מאד... אם את מרגישה שאת לא יכולה בכלל, והרעיון מתקדם מידי, אל תעשי זאת בכוח. תוכלי אולי להזכיר רק שיש דברים שאת לא מסוגלת לומר עדיין. כשתוכלי. אם תוכלי. לאט לאט, מטופלת ותיקה
שלום מירב, ניסחת בצורה מאוד בהירה את הקונפליקט שמעסיק אותך בשלב זה בטיפול (בחיים?). את מרגישה כמיהה להשתנות, אבל את חוששת מהשינוי ולפעמים אפילו מחבלת בו. את משתוקקת שתהיה בטיפול נגיעה אמיתית, אבל את יודעת שאם היא תתרחש תיאלצי להיפגש 'פנים אל פנים' עם מה שמפחיד אותך, אז אולי עדיף להימנע מכך... אני רוצה לומר לך, שאני שומעת בדברים שכתבת גם את החלק שמושך אותך אל הטיפול ואל המטפלת, וגם את החלק בתוכך שמושך אותך להתרחק משם כמו מאש. אני בטוחה שגם היא תוכל לשמוע את זה, ולהבין את זה, ולעזור לך לנוע מהמקום הסטטי הזה, בו החששות משתווים בעוצמתם לכמיהות... בהצלחה, אורנה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
