היה לי היום טיפול ו...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
המטפלת הודיעה לי היום שהיא הולכת לעבור ניתוח והאמת שזה מדאיג אותי, שבוע הבא לא תהיה פגישה... ולא יודעתאם ואיך אחזיק מעמד ... בזמן האחרון רע לי .רע כל כך . נכון שלי רוב הזמן רע וכל הזמן אומרת שכואב לי... זה מצב שיגרתי אצלי,אני לא רואה את עצמי יוצאת מהמעגל הזה,וגם עקב בעיות במשפחה מצבי קשה עוד יותר ולמרות הכל מצליחה לתפקד אבל בצורה מינימלית,אבל עושה את המקסימום שאני יכולה כדי להחזיק את הקרקע מתחת לרגליים ולפעמים מרגישה שהיא נשמטת לי... עכשיו נוספה לי הדאגה למטפלת ... ורק רוצה שהיא כבר תהיה אחרי הניתוח ושרק תגיד לי שהיא מרגישה טוב.... שיתפתי אותה בכך שאני דואגת לה ואמרתי לה שרק עכשיו הבנתי כמה היא חשובה לי ,קודם לא ראיתי את זה אולי.... ואני יודעת שגם אני חשובה לה, ושאכפת לה ממני,וזה מוזר לי כי אני לא מרגישה שלמישהו אכפת ממני בכלל ומה קורה איתי(כי אני גם לא מדברת ולא מספרת שרע לי ,אז איך ידעו..?) מאז שחזרתי מהטיפול לא מפסיקה לבכות מהלחץ גם בגלל המצב של המטפלת וגם בכלל אני לחוצה בלי קשר למטפלת, ואני הולכת להישבר אני מרגישה את זה.... התייאשתי ונמאס מהכל אפילו נמאס להגיד שכואב. נמאס להגיד. חן
הי חן, באמת אחד הדברים המפחידים יותר... כשהדמות אולי הקרובה לנו ביותר, מישהו שהוא כל-כך משמעותי בשבילנו, מפסיק לאיזה זמן להיות משענת, בגלל מציאות חיים שדורשת וחותכת, ועוד בזמנים קשים ממילא... זה כל-כך לא מובן מאליו שהדמות הזו שם בשבילנו תמיד... וכמה היינו רוצים את הבטחון הזה :-( ומה נשאר לנו? המוני המונים של חרדות. החרדות רצות עד לשמיים. אולי משהו אבד לעד. לפעמים ההלם כה גדול עד שמפסיקים להרגיש בכלל. אבל בואי נסתכל על ככה, וננסה למצוא את הדברים החיוביים: זה שאת יודעת למה המטפלת תיעדר בשבוע הבא, ולא שסתם מתבטלת פגישה בגלל איזו 'בעיה לא ידועה' - דבר חשוב חשוב חשוב. היא שיתפה אותך ויש בזה משהו מרגש, מעמיק ומקרב, ומאד ראוי להערכה. אפשר למצוא בו גם משהו מרגיע: כעת את יודעת איפה היא תהיה ושהיא לא נעלמה בחלל. ועכשיו, עכשיו יש לך אפשרות למצוא לה מקום חמים חמים שם במחשבותייך ולשמור עליך ברגעים הקשים גם אינכן ביחד ממש. מאחלת לך לשרוד את הזמן הלא פשוט הזה. החזיקי מעמד, ובאמת בריאות שלמה למטפלת. המטפלים הטובים שומרים על עצמם כדי שיוכלו להמשיך לחזור ולדאוג גם למטופלים שלהם. אני מקווה :-) תקוותי שתוכלו לחזור לעבודה המשותפת במהירה. מאירוע כזה עד כמה שהוא יוצר רעידת אדמה איומה כרגע, ניתן ללמוד עוד על עצמך ולהתקדם בטיפול. בנוסף, רגעים כאלה יכולים מאד לקרב בעתיד. לימים טובים ובריאות מטופלת ותיקה
יכול להיות שזה שהמטפלת שיתפה אותי יכול לתרום לטיפול,אבל כרגע איני יודעת,ימים יגידו אני מניחה. תודה לך על דברייך. חן
שלום חן, משהו חשוב ומעניין התרחש בפגישה הקודמת עם המטפלת שלך: פתאום יכולת לחוש את החשיבות של נוכחותה עבורך, גם בתפקידה בתור המטפלת שלך, וגם כאדם נפרד שהכאבים הפרטיים שלו חדרו לרגע לתוך המרחב הטיפולי. מעניין שיכולת לחוש אותה כל-כך ברורה לך וחשובה לך, דווקא כשהופיע איום חיצוני על המשכיות הטיפול. אני תוהה אם את מכירה משהו מזה - מה שקורה בעולם הפנימי שלך כשנכנסת לתמונה סכנה. אני מקווה שהניתוח יעבור בהצלחה, ושהפסיכולוגית שלך תחזור לעבודתה במהירות ובמלוא כוחותיה. אני מקווה שאת תמצאי את הכוח להתמודד עם הכאבים המכבידים שתיארת. לילה טוב, אורנה
אורנה, כשאני חושבת על הדברים שכתבת לי אני מבינה שכשנכנסת לתמונה באמת "סכנה" מסוימת ,במיוחד אם מדובר במצב בריאותי של אדם הקרוב אליי, אני נוטה לדאוג לאותו אדם קרוב אולי כי אני חוששת שאותו אדם(במקרה זה זו המטפלת, אבל יש עוד דוגמאות שאני יכולה לתת...) "ילך" ממני ....ואם ראיתי אותו כמובן מאליו לפני"הסכנה" פתאום הוא נראה לי מאוד חשוב,ואז אני דואגת...... אני לא יודעת אם הבנת אותי... אבל תודה על הנקודה למחשבה ,ואני חושבת שאביא את זה לטיפול, כמובן כשהמטפלת תחלים. ויש לי עוד שאלה אלייך: האם זה בסדר אם אתקשר למטפלת ביום שאחרי הניתוח כדי לשאול לשלומה, האם מקובל לעשות זאת? בתודה חן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
