הזדקקות

איך אתם המטפלים מרגישים עם מטופל שמבטא (במילים ואולי גם במעשים) את הצורך שלו בכם, את ההזדקקות, התלות, ההערצה...? האם אתם נבוכים מהגילוי? שמחים עליו? מעודדים את התלות במידה מסויימת? אומרים שהמטופל צריך ליצור תלות במידה מסויימת במטפל ע"מ שהטיפול יצליח, אך התלות והרגשת הקרבה אינם תמיד אלה שמאפשרים להתגבר על המבוכה ולשתף ולחשוף את נבכי הנפש, אלא כוח רצון. רצון עז להשתחרר מן הכבלים. כך זה אצלי. אם כך, למה טובה לי ההזדקקות המעיקה? אם הייתי יודעת שיש בה תועלת, הייתי מוכנה להניח ולתת לה להיות...

וקצת בעניין אחר, האם גם אהבת המטפל את מטופליו היא הכרחית ע"מ שהטיפול יהיה מוצלח? או שמספיק שזה יהיה חד כיווני? הגזמתי במילה אהבה? אולי המילה הנכונה תהיה לחבב? או שיהיה לו אכפת? תודה רבה וחג שמח.

ימית יקרה, השאלות שלך מאוד נוגעות לליבי. הן ממחישות את עוצמת הקונפליקט שמתעורר סביב העמקת הקשר הטיפולי. אם מה שאני מקבל בטיפול מפעיל אותי, אני עשוי לרצות עוד ועוד מה'מזון' הזה, אבל מה יקרה אם יום אחד אמצא את עצמי 'רעב'? האם לא כדאי "להתאמן" ברעב מלכתחילה, לא לאפשר לעצמי להזדקק בכלל? הקונפליקט הזה מוכר לכולנו בעוצמות שונות. הוא קשור לכך שכל אדם חווה חוויות חיים מורכבות סביב אהבה, תלות, התמזגות עם האחר ונטישה, גם אם חייו מתנהלים על מי מנוחות של בריאות נפשית... זה פשוט חלק מהחיים (ממש מראשיתם), ולכן גם חלק מהטיפול. אני יודעת שזה מפחיד מאוד, אבל אם את מרגישה שאת נמצאת במקום הנכון עבורך, נסי להרשות לעצמך לחוות את הכאב הזה במלוא עוזו. יש הרבה מה ללמוד על עצמנו במקום של ההזדקקות והכמיהה אל האחר. ובעניין אהבת המטפל, אין לי תשובה חד-משמעית עבורך. אני חושבת שהפקטור המשמעותי הוא מושקעות רגשית. אם המטפל אינו מוכן להיות מושקע רגשית במטופל שלו, מוכן לעבור איתו את הדרך על כל גווניה ועומקיה, נדמה לי שהטיפול יהיה חלקי וחסר... חזקי ואמצי, אורנה

תודה רבה על תשובתך, למה את קוראת 'מושקע רגשית'? תודה, ימית