פרופורציות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לדוקטור שלום רב, החיים שלי לא קלים, אני סובלת ממחלה כרונית שמאאוד מפריעה לי אני לא עצמאית די תלותית בהורים בת 28 . -סטודנטית לקראת סיום התואר. קשה לי לעשות גם וגם .. בגלל הבעיות שלי אז אם אני לומדת זה אומר שאני לא עובדת וההפיך. - פשוט לא מסוגלת!!!!! יש לי בעיה שבגללה אני פונה אליך, אני מוציאה דברים מפרופורציות כל דבר שקורא לי בחיים נראה כיאלו סוףף העולם. 1. אם נכשלתי בראיון 2. אם אנשים יודעים שנכשלתי... 3. אם מישהו לא מדבר איתי / בגלל כל הבעיות.. אני סובלת נורא ביום יום וזה כנראה מעצים את הבעיות של היום יום לקצת חוסר פרופורציות לדברים.. הכל נראה נורא נוראה בהתחלה ועם הזמן אני מוצאת דברים נוראיים חדשים שיטרידו אותי (מוצדקים ככל שהיו) שאלתי היא: איך נכנסים לפרופורציות . (אני מאוד העריך אם תוכל לא להפנות אותי לטיפול בתשובתך... ) ברור שאני צריכה, אלה לנסות לעזור לי כאן בכמה מילים איך להתמודד עם אנשים שלא מדברים איתי, עם כשלונות.... הדבר הכי נורא שיש לי פוטנציאל עצום שבגלל א. ב. ג. שלא ניתן לפתור אותם עובדתית (מחלה, אני נמוכה וכו...) אני לא מצליחה ליישם אותו וזה גורם לתסכול עצום . תודה וסופ"ש נעים, שרון
שלום שרון, נדמה לי שדווקא בשבוע בו סטיבן הוקינג התארח בארץ, זה נשמע קצת 'פינוק' לתלות את הקשיים שלנו במחלה כרונית או בגובה שלנו. מסתבר שאנשים מסוגלים להגיע רחוק מאד למרות - ואלי דווקא בגלל - מגבלות פיזיות אלה ואחרות. את מבקשת לא להפנות אותך לטיפול, ולכן לא אעשה זאת, הגם שאני מאמינה שהוא יוכל לתרום לך תרומה משמעותית. (מעניין שדווקא אנשים המתארים קשיים נרחבים מאד מבקשים להסתפק בעצה אינטרנטית). נדמה לי שהנטייה לנפח אירועים שבשגרה לממדי אסון ("סוף העולם") יכולה לשקף סוג של עמדה הנמנעת מלקיחת אחריות. שהרי מול אסונות טבע אין מה לעשות. זה גדול, זה עוצמתי, וזה חסר סיכוי. העובדה שאת מוצאת בכל פעם דברים נוראיים חדשים שיטרידו אותך יכולה לרמז -אולי - גם על סוג של רווחים נלווים למצב. למשל, כאשר אנחנו מתמודדים עם אסון לכאורה, אנו מקבלים פסק זמן מהחיים, זוכים בהקלות והטבות השמורים לקרבנות, ומגייסים הרבה רצון טוב מסביבתנו. רווח אפשרי אחר הוא ה"מסך" שהם מספקים. כשאנו עסוקים באסונות גדולים לכאורה, אין לנו זמן להתעסק בדברים אחרים, שהם אולי כואבים יותר, מטרידים יותר ומעוררי חרדה. תוכלי לחשוב עם עצמך באומץ, מה יכולים להיות המניעים שלך לאותו ניפוח לא תואם של אירועים בחייך, ולנסות לאמץ סוג התייחסות מתון יותר. אם לא הצלחת בראיון, תוכלי לקחת אחריות ולהשתפר לקראת הראיון הבא. אני מאחלת לך שלא יהיו לך אף פעם אף פעם אסונות של ממש, וגם הרבה בריאות. בהצלחה ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
