בעיה

יש לי בעיות כבר שנים רבות , שמקורם התחיל בבעיה של חוסר מימוש וסיפוק(לא מיני אלא רגשי) בזוגיות, תופעה שהלכה וחריפה, עד שנתנה את אותותיה בהרבה מישורים, הן במישור של היחסים הזוגים שלי,( התגרשתי, ומאז אני חוששת מאוד ליצור קשר ולפתוח פרק ב', והן מבחינה בראותית של מועקות שהלכו וחריפו במשך השנים לסיפטומביםבריאותים - פסיכיאטרים) ניסתי ללכת ליעוץ פסיכולוגי מספר פעמים אצל מטפלים שונים, אבל מהר מאוד הבנתי, אולי מחוסר כימיה עם המטפלים שאין לזה טעם ופניתי לטיפול פסיכיאטרי, וצריכת כדורים במינונים כאלה שהבעיות כבר לא יפריעו לי או יעיקו לי. אני יודעת שבכך לא פותרים את הבעיות ומעשה הכולנמצא עדין מתחת לשטיח" הכוונה בתוכי . במקביל במשך השנים התחלתי לפתח תלות רגשית ביחסים שלי עם בני( דבר שהיה קל עבורי מאוד מכיוון שמדובר ביילד חריג הזקוק לי מאוד וזה מאוד חיזק אותי) מכיוון שהילד הוא כרגע בגיל להתבגרות וזה גיל בעיתי, הקשר שלי איתו מקשה עלי לתת לו עצמאות, ואף שמעתי חוות דעת מפסיכלוג חינוכי שקשר כזה קרוב יכול ליצור בעיות בעתיד. אני כרגע לא יודעת מה לעשות אני מודעת לטעיות שלי ואני משתדלת יותר אולם יש בי איזה צורך פנימי, שמעשה הפכתי את הילד לכול עולמי ולמרכז חיי, וקשה לי להשתחרר ממנו. נ?ב מאוד קשה לי שיחה עם פסיכולגים כי זה נראה לי מאוד מוזר או לא טבעי להיפתח להשתחרר ולספר דברים למישהו שאינו חבר קרוב שלי.

ע.ג יקרה, גילוי הלב שלך מרשים ונוגע ללב. את מודעת לחרדות ולעכבות שמנעו ממך להיות בטיפול עד היום, אך בו בזמן מודעת לקשר המורכב עם בנך, המפריע לשניכם להתפתח כראוי כשתי ישויות נפרדות. אני מכירה לא מעט אנשים שהגיעו לטיפול דווקא בזכות התובנה הזו, שכן לפעמים מה שאין אנו מצליחים לעשות למען עצמנו, אנו מצליחים - ועוד איך - לעשות עבור ילדינו. אם תדפדפי לאחור בפורום שלנו, תראי עיסוק רב בשאלת הקשר עם המטפל (איך אוכל לסמוך על אדם זר? למה שיהיה אכפת לו ממני? מה פתאום אשלם למישהו כדי שיקשיב לי? ואיך בכלל אפשר להיפתח ככה לפני אדם אחר?). למרבה המזל, החששות הללו מתפוגגים די מהר, והטיפול הופך למשענת משמעותית והזדמנות פז לצמיחה ושינוי. העובדה שהחלפת הרבה מטפלים, יותר משהיא מעידה על בעיות בכימיה, יכולה להעיד על התנגדות עקשנית לשינוי. נצלי את ההקלה המסויימת שמביא הטיפול התרופתי, ותתחילי לגלגל לאט לאט את השטיח, כדי להיפטר ממה שמתחתיו. בברכת "סורה חושך הלאה שחור!" ליאת