על תלות ובולענות

תלות... הממממ... כשמדברים על 'תלות' במערכות יחסים שכאלה (אין לי מושג איך לקרוא להן, אבל ברור שהן סוטות ומעוותות), נדמה לי ששוכחים להזכיר, שבקשר, בכל זאת יש שניים והתלות היא הדדית. גם זה שכביכול יוצר את התלות *בו*, תלוי בקשר הזה, ומתקיים, ניזון ומופרה בזכותו. שניים שהם אחד? ראו, למשל, המקרה הקיצוני של הבחורה האוסטרית שהסיפור שלה התפרסם לא מזמן. איך אחרי שברחה, אותו שובה-מנצל התאבד מיידית... מי תלוי במי... ומי דווקא מרגישה רעה ו... אשמה... :-(. לא מספיק קראתי אודות הסיפור הזה, חרדתי, ואיני יודעת מה קורה בימים אלו, אך הוא דוגמא שמאד מתאימה לי, לתפיסתי. היא, הצליחה לברוח בגיל צעיר יחסית, והסיפור המזעזע יצא לאור (וזה מאיים בפני עצמו); אבל, אני רוצה להזכיר שיש כאלה שנשארים כבולים ולא מצליחים לברוח מקשרי שבי סיוטיים כאלה, או, שבורחים מאוחר הרבה יותר. שנים, שנים, עשרות שנים, משך חיים שלמים. חיים שהם מוות. יש מי שנשאר כבול לקשר אחד, ויש מי שמשחזר ונע בין קשרים עם מאפיינים דומים ומזעזעים ונופל ונופל ונופל מאחד לידי השני והשלישי וחוזר חלילה, לעולם לא מצליח לקום, והכל חבוי ואין יודע. לפעמים גם הקורבנות עצמם לא יודעים, הם פשוט בטוחים שלכך הם ראויים ולמטה מזה; כך גם מזדמנות להן מערכות יחסים דומות. במקרה הקודם שהזכרתי, נראה שיש עתיד, ומאמצי שיקום אדירים נעשים. מנסים לעטוף ולעזור, אבל, אסור לשכוח שצריך להיזהר שבעתיים, ושהניסיונות השיקומיים מפחידים ביותר וזה מסכן אותה מאד. כן, דווקא עכשיו. כמה מסוכן לצאת לאור בבת אחת אחרי שהייה ממושכת במחשכים. המצב קשה במיוחד אם החושך הגיע עוד לפני שהספקת לראות אור בכלל, והוא נחת עליך במקום שהיה אמור להיות הכי מוגן ובטוח. אלה שמגיעים לטיפול, אם בכלל מגיעים, הם בדרך כלל הקורבנות. ה"שובה" שמוטמע בקרבם מגיע לשם גם... כחלק מהם... המממ... איך זה להתבונן במראה על עצמך ולהבין שהדבר הנורא והבולעני הזה יושב לך שם בפנים, לך תכיל את זה... יש מי שנבלע ומחפש בלי דעת להיבלע תמיד על-ידי הזולת, ויש גם מי שנבלע ומאוחר יותר הופך לבולען אחרים בעצמו, ויש מי שנבלע וגם בולע את עצמו או אחרים... ויש ויש... ובעוצמות שונות. הפוך? או, בעצם, היינו הך... לא, אין כאן סתירות. חרדת-העל, חרדת ההתערבבות הזאת (שחבויה בה משאלת ההתערבבות וההתמזגות) הפכה אותי, באופן אישי, לאנטי-תלותית קיצונית, ובאופן פרדוקסלי (או לא), דווקא זה עושה אותי תלויה יותר מכל דבר אחר. קרי... הכי לא עצמאית שיש. איך אמרנו? הפוך במאה ושמונים מעלות זה היינו הך.. כל-כך מאוחר, אין עתיד, ובכל זאת, אנחנו מנסים לשבור את המעגל המאיים והמבעית הזה :-( רציתי לרשום... מטופלת ותיקה

תודה למטופלת הוותיקה על נקודת מבט מעניינת על קשר בולעני ותוצאותיו. נדמה לי שלקחת את יחסי התלות אל מקרה קיצוני במיוחד, של התעללות סדיסטית, שאין לה ולא כלום עם יחסי מטפל-מטופל. שיהיה בכל זאת חג שמח ליאת

אני מתנצלת אם הדברים שלי התפרשו כמפחידים... העולם שלי, באמירה עדינה, קצת חריג וקיצוני, ומאחוריי סיפור בלתי נתפס, ואני לא פרנואידית, או הזויה, אבל לכו תאמינו. גם אני לא מאמינה... לפעמים אני שוכחת עד כמה העולמות של האחרים (גם כאן ועם כל הכאב) כל-כך כל-כך שונים... רכים יותר, קלים יותר... לפעמים אני שוכחת להזכיר, שצריך לקחת את הדברים שלי בפרופורציות. אז סליחה. עם זאת, רציתי בכל זאת להזכיר גם משהו מתוך העולם הקטן שמאחורי השקט שלי... קצת ובפינה, אבל קיים... ברור שאוי לנו, לו היה זה תיאור של תלות בין מטפל למטופל. הכוונה הייתה להביא את הדוגמא הזו לתלות חולה מאד, סוטה מאד, שמשתחזרת בטיפול קשה מעין זה. מי שעבר מה שעבר, אם נותר בחיים, ואם נותרה בו עוד טיפת אמון בבבני המין האנושי, מגיע לטיפול וגם מצליח לשרוד אותו. הן המטפל והן המטופל מצליחים לשרוד אותו. וזה... על גבול הבלתי אפשרי. המטופל, אם בכלל יצליח להיפתח, יצפה מבלי דעת ליפול שוב בידי מתעלל חולני. כך שככל שמתקרבים, המטפל (בראשו של מטופל כזה) יהפוך להיות ממש היטלר. לפחות היטלר... אב כל שטן... אם המטפל טוב, הקשר המעוות והפרברטי הזה משנה אופיו. וזה קשה מאד מאד מאד. המטפל שלי איש אמיץ, וכנראה שגם חזק וחכם ואנחנו עדיין שורדים. אפילו הזכרנו, שאם ברקורד שלו יהיה רשום "טיפלתי ב'מטופלת ותיקה'" אז הכל כבר יהיה קטן עליו... ;-) התלות ששואפים להשיג בטיפול, זו של 'להניח-את-כל-כובד-המשקל' היא תלות חיובית והכרחית להתקדמות. ואנכי, עדיין לא יודעת מה זה, לא הגעתי לשם... :-( וכמו שאפשר לנחש אני מאד כבדה :-P המממ... כשאני מצליחה, רגעים כאלה עושים אותי עצובה. עצוב זה טוב, כמה טוב. זה כבר להרגיש משהו... יש דברים שנראים לאנשים כמובנים מאליהם והם לא יודעים להעריך. יש להם כל כך הרבה, כל-כך עשירים, ולא יודעים... אז - אני מדברת מאד בשבחי העבודה הטיפולית. נכס שלא יסולא בפז. אם הטיפול טוב, כמובן :-) דווקא בגלל שאצלי המצב קיצוני וחריג מאד. דווקא כדי לומר - צריך המון המון סבלנות. ואומץ. השתמשתי קצת בפורום כדי להשאיר עדות קטנה משלי. להשאיר עדות לרגעים שיאבדו. תודה... מטופלת ותיקה