בקשת עזרה דחופה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

15/12/2006 | 15:49 | מאת: חן

אני מתחננת בבקשה אני צריכה עזרה דחופה ,אני טובעת עמוק עמוק בתוך הכאב .מתחננת אני צריכה עזרה,אני כבר לא מתמודדת. אתמול תכננתי ללכת מכאן (ללכת מכאן=להתאבד.). אפילו מכתבי התאבדות כבר מוכנים.ולצערי הרב חבר שלי הגיע הביתה וזה מה שמנע ממני לממש את התכניות האובדניות שהיו. כל כך רציתי ללכת מכאן ואני עדיין רוצה,אני באמת לא מבינה למה אני חייבת לחיות בעל כורחי? אני במילא לא חיה אני רק שורדת,אני לא קוראת לזה "לחיות" כשאני צריכה להיאבק על יום יום,להכריח את עצמי ללכת לעבודה,להכריח את עצמי לצאת למפגשים חברתיים כשאין לי כוחות כבר. אולי לפעמים (לעיתים רחוקות) אני רוצה לחיות כי ישנם גם רגעים טובים ונעימים אבל לעומת זאת ישנם גם הרבה רגעים של משבר ושל כאב וסבל רב שאני כבר לא יכולה להם. והמטפלת דיברה איתי על התערבות פסיכיאטרית והציעה לי לבוא לפגישות פעמיים בשבוע במקום פעם. אין לי כל כך זמן להגיע לפגישות פעמיים בשבוע ומעבר לבעיית הזמן התכנים שעולים בפגישות גם הם קשים. לא מצליחה כבר להחזיק את הראש מעל המים ולא לטבוע. אם מצבי ימשך כך וזה יגיע לפסיכיאטר אני חוששת שהוא יציע את אופציית האשפוז בגלל המחשבות האובדניות. אני נואשת כבר מהכל. HELP ME

15/12/2006 | 17:20 | מאת: שיר

חן, אל תהיי עצובה...אני מבינה את הכאב שלך...ואני בטוחה שנורא כואב לך. אבל אולי תנסי להסתכל על החג שאנו חוגגים היום כהזדמנות לצאת מן החושך אל האור? אני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות,אבל אל תהיי עצובה :-) למרות שאני לא מכירה אותך אני איתך :-) תרגישי טוב...

16/12/2006 | 02:16 | מאת: חן

תודה על היותך, הלוואי שכבר אראה את האור ולא רק בחנוכה.... חג שמח חן

15/12/2006 | 17:25 | מאת: לחן

עם כל הקושי אז באמת כדאי שתגיעי לפגישה עם פסיכיאטר. לא כל כך מהר מאשפזים. תרופות יכולות לעזור גם לנושא המחשבות. הן ירימו אותך קצת וגם עשויות לעזור לך להתמודד עם התכנים הקשים. תתני לעצמך הקלה עך ידי שימוש בתרופות. אל תוותרי. ולפחות בהתחלה שווה להשקיע בפסיכיאטר מומלץ באופן פרטי. ממשתמשת ותיקה.

16/12/2006 | 02:19 | מאת: חן

היי לך, לא ציינתי במכתבי אבל אני כבר מטופלת תרופתית. לא ממש עוזר. אבל תודה בכל זאת.. חג שמח חן

15/12/2006 | 20:10 | מאת: הדר

חן שלום, המצוקה שלך עוברת דרך המסך בעוצמה גדולה. אני חושבת שהעובדה שעצרת את עצמך כשהגיע החבר, והעובדה שאת פונה לעזרת הפורום, מוכיחה שעמוק עמוק את מאמינה שיש עוד סיכוי, שיש תקווה. את גם כותבת, שיש רגעים טובים ונעימים. כדאי לאסוף אותם. בשבילם שווה לחיות. אני ממליצה בחום להיענות להמלצות המטפלת, ולהוסיף טיפול תרופתי. לפחות לתקופה מסויימת. החיים יכולים להיראות אחרת. מה יש לך להפסיד? שולחת לך כוחות חנוכה שמח הדר

16/12/2006 | 02:21 | מאת: חן

תודה גם לך וחג אורים שמח :-)

15/12/2006 | 20:43 | מאת: ליאת מנדלבאום

ערב טוב, קשה להבין איך במצב של ייאוש כל כך גדול, את מעדיפה לדחות את העזרה המקצועית הנגישה לך בתואנה של חוסר זמן. נדמה לי ששווה להקדיש עוד שעה בשבוע כדי לעזור לעצמך באמת. מאחלת לך הקלה מהירה ליאת

16/12/2006 | 02:29 | מאת: חן

ליאת, תודה על תגובתך. אין לי זמן לעוד שעה בשבוע ,הפסיכולוגית עובדת בשעות שבהן גם אני עובדת ,ואין באפשרותי להיעדר מהעבודה,אני לא יכולה להפסיד עבודה בשביל טיפול שלא בטוח שיעזור. ואני לא בטוחה שעוד שעה נוספת בשבוע תעזור.. ואני עדיין מרגישה רע... מה את חושבת לגבי הפסיכיאטר ?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית