שלום ליאת.....

לפני חודשים מספר כתבתי מכתב התאבדות חשבתי הרבה זמן אם לפרסם אותו כאן והחלטתי לפרסם כאן לפחות חלק ממנו......מאוד קשה לי אבל לא נראה לי לצערי שאני יכול לפגוע בעצמי לכן הרשתי לפרסם אותו כאן אז הנה חלק מהמכתב.... שלום לכולם החלטתי למות סוף סוף הגעתי להחלטה תמיד כולם טענו וכולם צדקו כי קשה לי להגיע להחלטות קשות כעת הגעתי לצומת שבה יש שני דרכים לסיים את הפיאסקו קרי הקיום שלי או להמשיך להתקיים ללא חיים ההחלטה שהתקבלה היא החלטה קשה בה אני נפרד מכל האנשים שאני כה אוהב ומוקיר אנשים טובים ונפלאים שהכרתי במהלך חיי. אף פעם לא הרגשתי שייך לחברה ולעיתים קרובות חשתי כי אני משקיע בלהרגיש שייך רצוי ונורמטיבי הרבה משאבים אני עייף מלנסות אינני רואה עתיד טוב יותר עבור עצמי מאשר ההווה והעבר הקודרים והמשמימים אני סבור כי האדם מיוצג בעיקר על ידי החוויות שצבר למרות שחוויתי המון רגעי קסם שמחה ואהבה חוויתי חוויות כואבות שעיצבו אותי כאדם קודר מריר ועצוב הכאבתי לעצמי מבחינה נפשית מעבר ליכולת הסיבולת שלי ועל כן אינני רואה סיבה להמשיך פשוט קשה לי.הרעשים והרחשים במוחי בלתי פוסקים ואף הם מצליחים להכריע אותי ואינני יכול עוד להמשיך בפורמט הזה אין לי כוחות לשנות את מצבי אני אדם צעיר ואין לי פשוט את כוח הרצון לנסות לשפר את מצבי המנטאלי זה מסובך מדיי אינני רוצה לחיות על כדורים וטיפול נפשי אינסופי.כשאני מביט על סיפור חיי אינני רואה שום דבר ראוי לציון אני אף מתבייש בנרטיב הזה אני חש כי אין ברירה אלא לסיים.

MR BLUE היקר, הרשה לי לראות מעט סמליות בכך שפרסמת כאן את מכתבך דווקא ב"נר ראשון של חנוכה". חנוכה מסמלת את נצחון בני האור על בני החושך, את הנס, את הישועה. אני בוחרת לראות במכתבך פיסת היסטוריה פרטית שאתה חולק עימנו. ההבנה שלא תוכל להזיק לעצמך היא - מבחינתי - הישג חשוב. במאזן השברירי בין הבעד והנגד ניצחו החיים. כשקוראים את המסמך המרגש, פוגשים בו את נקודות האור. אני מניחה שכאשר כתבת אותו, הייתה מחשבה שאותן נקודות אור ינחמו, ולו במעט, את הנשארים שאהבו אותך. למרבה המזל, נקודות האור התגלו כטיעון מרכזי בכתב ההגנה שחרץ את גורלך לחסד. נסה לחשוב על כך היום, כשתדליק נר ראשון. הרבה אור ליאת