הסבר

שלום לך ליאת! אשמח לשמוע (לקרוא) את דעתך לגדי המחשבה שהייתה לי היום, והיא: 1. מאיפה נובע הצורך הזה בלדבר עם המטפלת, התלות הזאת!!! הרי בסך הכל היא אדם רחוק מאיתנו, לא מכירה את הקשרים שלנו עם העולם החיצון, והיא מתבססת אך ורק על המילים שלנו. למה אנחנו נקשרים אליה? למה אנחנו מחכים לשעה הזו? (גם כאן לפחות אני, אני מרגישה את הצורך בלכנס ולקורא את תגובותיך...ולדעת שאת כאן, למרות שלא נפגשנו, לא מכירים,,, ??? 2. המחשבות על מוות עולות אצל כל אחד ואחד מאיתנו ברגעי משבר, רגעי ייאוש....אבל ברגע האמת, ואם הדבר מתאפשר אנחנו עושים את הכל בכדי להיאחז בחיים??? למה??? תודה ושיהיה לך אחלה ערב!!

ולמה כשאני מרגישה תלויה וצריכה אותה. ברגע שהיא מגלה קצת רגש, איכפתיות, שרוצה להתקרב, אני "משחקת אותה" כאילו אני בסדר, ולא צריכה אותה, ושאני רוצה שהקשר ישאר רשמי כזה, למרות שאני מתה למשל לפעמים ולצעוק לה בטלפון "הצלחתי לעשות....את זה.....בזכותך"..... או "אני לא יכולה יותר" או כל מיני מחשבות. למה הניגודיות הזאת ברגשות שלי כלפיה? והאם זו רק אני או שזה אופייני גם למטופלים אחרים?

כמעט שכחתי את התוספת, בגלל רעיונותיו היפים של פרויד... אז ממש כמו במקרה של יצר החיים ויצר המוות, פועלים בנו עוד כוחות מנוגדים, המטלטלים אותנו הלוך ושוב. כך הקונפליקט תלות-נפרדות מניע אותנו בין תחושות של הזדקקות עצומה ורצון להתמזג עם האחר, לבין הפחד להיבלע, להיעלם או לאבד את העצמי שלנו. אנשים שונים אלה מאלה בעוצמת הקונפליקט ובביטוייו, ולפיכך נראה אנשים המתקשים יותר מאחרים להתנהל בצורה 'זורמת' במצבים בינאישיים. לילה טוב ליאת

ערב טוב, די מהר המטפל מפסיק להיות אדם זר עבורנו. הוא זר במובן זה שאינו לוקח חלק בחיינו המציאותיים, ואינו מקיים מערכות יחסים מקבילות עם אנשים הקרובים לנו. מעמד מיוחד זה מאפשר לנו לבסס את הברית הטיפולית, מתוך תחושת ביטחון ואמון. הקשר הייחודי והשונה הזה, מאפשר למטופל - לפעמים לראשונה בחייו - להפקיד את צפונות לבו, להתמסר, לחוות קרבה ואינטימיות רגשית, ולהשקיע את עצמו בעצמו במחיצתו המעודדת של האחר. בהנחה שאכן כך, אין פלא שאנחנו מחכים למפגש השבועי הזה. בעניין הפער בין משאלות המוות ליצר החיים - זאת כבר שאלה פילוסופית. נדמה לי שדיסציפלינות מדעיות שונות ייתנו הסברים שונים לתופעה זו. אולם יהיה זה נאה אם בפורום פסיכולוגיה קלינית נביא קמצוץ מרעיונותיו של פרויד בנושא. לדבריו, קיימים בכולנו שני יצרים בסיסיים: יצר החיים (ארוס) שמטרתו שימור הגזע האנושי, ויצר המוות(תנאטוס) המייצג את המשאלה הלא מודעת להיכחד ולהגיע לשלווה מוחלטת. לדברי פרויד, בין יצרים מנוגדים אלה מתקיים מתח בלתי פוסק, כאשר בשרות יצר החיים פועלים אינסטינקטים של רעב, צמא ומין, ובשירות משאלת המוות פועלים האינסטינקטים ההרסניים ודחפי התוקפנות. פרויד האמין כי שתי קבוצות האינסטינקטים מתקיימות מתוך קשרי גומלין וניגודיות דינמית, תוך שהכוחות העוצמתיים יכולים להתאחד או לנטרל זה את זה. מורכב נכון? שרק נהיה בריאים ליאת