אורנה, תפסו את בני:)

ומסרי ד"ש לליאת ממני

עכשיו מדינה שלמה יכולה לנשום לרווחה

אז אני לא חושבת שאפשר לנשום לרווחה.

אבל נשארו אלה שיש להם בראש בני סלעים הכי כאלה. תוקפניים אפילו יותר. לעצמם. לא זו בלבד שהם שם בראש פנימה חופשיים ועושים ככל העולה על רוחם ללא גבולות, אלא, אלה אנחנו שמשחררים אותם, מזדהים איתם, מגנים עליהם, מזינים אותם ומפרים אותם כדי שיוכלו לחזור שוב בשיא אונם ותוקפנותם. צריך גם לזכור שיש ביננו לא מעטים שתוקפים מקרוב בצורה חמורה לא פחות, בחשאי, בהסתר, באופן סמוי, מתחת לפני השטח ללא עדים, ולאורך פרק זמן של חיים שלמים תוך כדי שהם מנצלים את האימה, חוסר האונים ורגשות האשם הכבדים של הקורבנות שלהם שלא מסוגלים לברוח מתוך מערכות יחסים סוטות כאלה. שנים. שנים. הכי קרוב, הכי הורס, הכי מכאיב. מי שמכיר אחד, מכיר כמה. משיכה עובדת כמו משיכה בצורה הכי שלילית שלה. במיוחד אם הדברים נבנו כבר בגיל אפס. אלה מפחידים אותי יותר. הם לא חד פעמיים, אין להם שום ייצוג חיצוני, הם בכלל לא חייבים להיות מיניים מובהקים בחיצוניותם. הם עשויים להיות חמורים אף יותר, להותיר בסכנת חיים מתמשכת. לך תוכיח, לך תתפוס, לך תעניש... ובכל זאת, לכבוד המאורע המאד ייצוגי הזה: "בני סלע נתפס", שאני מניחה שיש לכך משמעות עמוקה עבור כולנו, אפשר להרים כוס לחיים, בקטנה, אבל לא להיכנס לשאננות או לאופוריה. יש מי שתמיד שם על המשמר. רק ש ... "שם על המשמר" באופן שמחרב את החיים. אז לפחות שה"בני סלעים" האלה שבפנים יישבו קצת בשקט ולא יעשו כזה רעש שלא ייתן לנו לשמוע אפילו את עצמנו. מטופלת ותיקה