בת בגיל ההתבגרות.

שלום, בתי בת 13 לומדת בכיתה ו'. יש לנו יחסים מצויינים והיא משתפת אותי בכל הנושאים. אווירה בבית טובה. מבחינה חברתית אין לה שום בעיות, יש לה חברות וחברים והיא מאוד אוהבת להשתתף בפעילויות שונות של בי"ס, טיולים וכו'. אך בזמן האחרון היא התדרדרה בלימודים, ומזה כבר במס' מבחנים מקבלת ציונים בסביבות 50, 60. אציין כי היא בד"כ הייתה תלמידה טובה מאוד. דיברתי איתה אחרי שראיתי ציונים כאלה, שאלתי אותה למה לדעתה זה קורה, אך היא אמרה לי שלא יודעת. עזרתי לה להתכונן למבחנים הבאים, אך היום שוב קיבלה 51 במתמטיקה. אני קצת חסרת אונים. מה עוד אפשר לעשות? חשבתי אולי אם השיחות לא עזרו אולי יש מקום לעונש?. הזמינו אותה לבר-מצווה בשבוע הבא ואמרתי לה שהיא לא תלך - כעונש לציונים הגרועים. אמרתי לה גם שנורא קשה לי לתת לה עונש, אבל היא צריכה להבין שהתחום החברתי הוא מאוד חשוב אך תחום הלימודים לא פחות חשוב וצריך להשקיע גם בו. אך בתוך-תוכי אני מרגישה לא שלמה עם העונש, אני כעקרון נגד עונשים ועד היום כל בעיה הצלחנו לפתור בשיחה! מה דעתכם? אמא אוהבת ומתלבטת.

הצעה לא מקצועית: מה דעתך לשבת ללמוד איתה ביחד (החומר שהיא לומדת וודאי לא קשה מידיי בשבילך) במקום להתחיל לתת עונשים? זה עשוי להעמיק את הקשר שלכן בנוסף להתקדמות בלימודים. תוכלו להפוך את עשיית השיעורים ביחד לחוויה משותפת. כמובן שזה דורש ממך זמן וסבלנות כלפיי ביתך. להגיע אליה מעמדה של שליטה וכוחניות וודאי לא יפתרו את המצב, העונשים רק ירחיקו אותה ממך ולא יביאו לשיפור בלימודים. צריך למצוא פתרונות יצירתיים (לא יהיה קל להושיב ילדה בת 13 ללמוד יחד איתך, אבל אפשרי. אמרת גם שהיחסים שלכן מצויינים). הייתה שאלה דומה אתמול לליאת: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-669,xFT-605694,xFP-605694,m-Doctors,a-Forums.html

תודה על נסיונך לעזור, אך התגובה שלך קצת מנותקת מתוכן המכתב שלי. כתבתי שאנחנו ישבנו לפני המבחנים (כך נהגתי גם עד גיל 13), ואני ממש לא מגיעה אליה מ"עמדה של שליטה וכוחניות", ויכולת לקרוא על כך במכתבי - כל הבעיות נפתרות בעזרת שיחות. וגם אין לי בעיה "להושיב ילדה בת 13 ללמוד", הרי כפי ששוב ציינתי במכתבי היא תלמידה טובה והמצב התדרדר רק לאחרונה. היא לומדת ומשקיעה. וההתדרדרות בלימודים כלל אינה "מרחיקה" ביננו, אנחנו מסוגלות להתווכח ולשוחח בלי לפגוע בקרבה ביננו, אלא להיפך להתקרב. ההתלבטות שלי, לדעתי, היא מאוד לגיטימית, ואמנם אני לא נוהגת לחנך את ילדי בעזרת עונשים, כי הולך לנו טוב גם בלי, אך במצב הנוכחי, אולי כל הפעילויות החברתיות פשוט גוזלות זמן ויכולת ריכוז ובסופו של דבר פוגעות גם בלימודים? וגם על הכוונה שלי לא להרשות ללכת למסיבה שוחחתי עם הילדה שלי והסברתי וגם שיתפתי אותה בהתלבטות שלי.

שלום סיגל, הדרדרות בלימודים אינה קשורה בהכרח לפריחה חברתית, והדברים אינם חייבים לבוא זה על חשבון זה. אני מציעה (לפחות בשלב התחלתי זה), להפריד בין הדברים ולא להגיב לירידה בלימודים באמצעות עונש בתחום החברתי. במקום זאת, אני רוצה לחזק אותך במאמץ להבין, ביחד עם בתך, מדוע חלה התרופפות בכוחות שלה בתחום הלימודי. המשיכי לדבר איתה ללא לאות (מתבגרים נוטים להקשיב לנו גם אם הם נראים לא מעוניינים או לא מבינים על מה המהומה...). אם תחושי שהיא נחסמת בפנייך, ו/או אם הירידה התפקודית תמשיך, אפשר להציע לה לשוחח עם איש מקצוע (מהיועץ/ת בבית הספר ועד פסיכולוג/ית שעובד/ת עם ילדים ומתבגרים). מעבר לכך, אני נוטה להסכים עם ליאת שהתרופפות לימודית בגיל ההתבגרות היא לא צרה נוראה כל-כך... כדאי לשוחח איתה, חשוב לנסות להבין האם הירידה מבטאת קושי שחשוב להתייחס אליו, אבל נכון גם לשמור על פרופורציה - הילדה תגמור אוניברסיטה גם אם תהיה לה "נפילה" בכיתה ו'... חזקי ואמצי אמא אוהבת ומתלבטת, אורנה