לליאת

שלום ליאת מסקרן אותי לדעת איך את, כפסיכולוגית (שוודאי מבינה את ההשלכות),היית מגיבה ומתמודדת עם מצב שבו מישהו קרוב (משפחה למשל) היה מתנהג לילדו בצורה שפוגעת בו מבחינה נפשית. אני מתכוונת להתנהגות של הורים כמו - צעקות,עצבנות עד כדי שבירת חפצים/חפץ של הילד, משחקי כוח עם הילד, חוסר קשב לצרכיו הבסיסיים וכד' האם היית מסתפקת בלהסביר, להפנות למאמרים, להציע ייעוץ חיצוני ? האם יש אפשרות אחרת ? מתסכל אותי ומטריד אותי מאוד לדעת שילד (במיוחד כשהוא אחייני) גדל באוירה גרועה שמשפיעה על אישיותו והתנהגויותיו ויכולה לגרום לבעיות קשות וסבל רב, ואני מצידי מנסה להעניק אך לא מסוגלת להחליף את הוריו ולהשפיע בצורה משמעותית. יוצא,שנותר לי רק להשאר מוטרדת ולראות שהילד לפעמים סובל וקשה לו מבלי שאוכל לעזור בצורה משמעותית. מדובר בילד בן שלוש כך שהאפשרות לשוחח איתו ולהסביר מוגבלת..... מכעיס אותי מאוד שהורים מביאים לעולם ילדים, כשאין להם מסוגלות לספק את צרכיהם הבסיסיים, וגרוע מזה, הם לא מוכנים ללמוד ולבדוק היכן הם טועים ולתקן את עצמם. הלוואי והיה חוק שהיה מעביר הורים מבחן שרק אם הם היו עוברים אותו, הם היו יכולים להביא ילדים לעולם ולגדל אותם כהורים "טובים דיים".

ליאורה יקרה, לצערי, באמת עוד לא חוקקו את החוק המחייב הורים להוציא "רשיון הורות", וכולנו נתקלים לפעמים בהורים אשר לטעמנו גורמים עוול. גם כאשר מדובר בקרובי משפחה, אין לנו מנדט להתערב באורחות הבית והמשפחה, אלא במקרים של התעללות מפורשת בחסר ישע, בהם כולנו חייבים בדיווח עפ"י חוק. אם יש ערוץ תקשורת טוב עם ההורים, תוכלי אכן להסביר ולהפנות למאמרים ואולי גם לייעוץ, אבל החכמה היא לדעת איך ומתי לעשות זאת. בעידנא דריתחא, לא יהיו לך קליינטים. תמיד מוטב להמתין להזדמנות טובה, בה אחד ההורים משתף אותך בתחושות של צער, מבוכה או ייאוש מול המצב בבית. גם במצבים אלה, כדאי להביע הבנה ואמפתיה לקושי של ההורה (הורה עצבני ו'מתפוצץ' אינו בהכרח אדם רע, וסביר שהוא חש אשמה וייאוש לאחר כל התפרצות כזו). רק מעמדה מקבלת ואמפתית נוכל לסייע להורים. אם תטיחי ביקורת ותוכחות, סביר שתיתקלי בהתנגדות וסגירות. זכרי, שעם כל הכבוד לרצונך הטוב, יכולתך להתערב מוגבלת. לעומת זאת כדודה, תוכלי להעניק רגעי חסד רבים לאחיין שלך, ולרכוש מעמד מיוחד של דמות מייטיבה ומשמעותית עבורו. בעיני זה הרבה! בהצלחה ליאת