ליאת

היי ליאת, אני מרגישה יותר טוב. היום יותר טוב מאתמול. אבל עדיין לא רגועה. כל השבוע הזה אני מנהלת עם עצמי דיון אם להתקשר לפסיכולוגית שלי או לאו. (בהתחלה כתבתי נאבקת, אבל זה לא מדויק...). אני בודקת מתי התקשרתי אליה בפעם האחרונה, מחשבת כמה זמן עבר. (חודש זה טוב...?). ואז אני שואלת את עצמי אם "מותר" לי להתקשר אליה שוב...? ככה אני כבר כמה ימים. והעניין הוא שאפילו אין לי מה להגיד. כל עניין ה-'להתקשר או לא להתקשר' מקבל אצלי מימדי ענק, אני חושבת שאני אטריד אותה/אציק לה. היא מאפשרת לי להתקשר אליה בין הפגישות. ואני יודעת שאם אני אתקשר היא תיתן לי מענה מאוד הולם (בדר"כ...), בגבולותיה שלה. אז מה את אומרת? איך אתם/המטפלים רואים את עניין הטלפונים? ואני יודעת שאת יכולה לדבר רק בשם עצמך. ובכל זאת... נראה לי שאני לא אתקשר... נורית

נורית יקרה, טלפונים (ממש כמו גם מיילים וSMSים) בין הפגישות הם באמת עניין מאד אישי. מאד תלוי בגישתו של המטפל, ולפעמים תלוי גם באופיו של המטופל. מניסיוני, גם כאשר מאפשרים סוג כזה של תקשורת בין הפגישות, מרבית המטופלים אינם מנצלים זאת, ומכבדים את הגבולות. מאד חשוב, כמו שאת מרגישה לבד, להבין מה בעצם המטרה האמיתית של שיחת הטלפון. בדרך הקשה שלי למדתי שתקשורת אינטנסיבית בין הפגישות שוחקת משהו ביכולת שלי להיות "שם" כמו שצריך בפגישה עצמה. משהו מעוצמתה וחיותה של השעה הטיפולית מחוויר, ועלול לסכן את הטיפול כולו. אבל, כאמור, ככה זה אצלי, ולא בטוח שזה טוב ויפה לכולם. אם את מרגישה שאין לך בעצם מה להגיד, הייתי ממליצה לך להימנע, ולהביא את תחושותייך בצורה המלאה והאותנטית אל החדר ביום המפגש. מה את אומרת? ליאת

אם יורשה לי לשאול - האם את רושמת מעמדת מטופלת?

דברי נכתבו מעמדת המטפלת.

היי ליאת, מה שלומך? סופשבוע ארוך לקחת על עצמך, אה? כל הכבוד!!! חשבתי על כמה דברים בעקבות תגובתך. וזה מה שאני אומרת... (שאלת מה אני אומרת... (-: ). אז ככה... המטרה האמיתית של שיחת הטלפון היא, שהיא תרגיעה אותי. היא היחידה שמצליחה לעשות זאת (נויה יכולה להעיד...). היא עושה לי סדר בדברים. ומזכירה לי על מה אנחנו נלחמות בכל הכוח. פעם הייתי פונה ישירות לכדורי הרגעה. היום כבר לא. אני מסכימה איתך שתקשורת אינטנסיבית בין הפגישות בהחלט יכולה לפגוע בטיפול. ואפילו תקשורת שאינה אינטסיבית יכולה לעיתים לפגוע בפגישה הבאה. כי אחרי שאני נעזרת בה בין הפגישות אני מרגישה חובה מצידי להתייחס לכך בפגישה עצמה. גם כשהיא אומרת שאין צורך. פעם אמרתי לה שרציתי להתקשר, אבל לא היה לי מה להגיד. היא אמרה לי להתקשר ולהגיד שאין לי מה להגיד והיא כבר תדע מה לעשות. ידי אינה קלה על ה - send כלל וכלל. אני חושבת מיליון פעם אם אכן להתקשר או לאו. ולפעמים בא לי לא לחשוב ופשוט (וזה ממש לא פשוט) להתקשר. בפגישות עצמן אני בדר"כ מדווחת לה איך היא הלכה איתי במהלך השבוע. מתי נצמדתי אליה, מתי נתתי לה להתרחק, מתי דיברתי איתה ועל מה וכו'. היא קול שעובד שעות נוספות אצלי. וחשבתי על עוד משהו, בפגישה של שבוע שעבר היא שכחה משהו מהותי שעבר עלי שבוע קודם. ואולי בכלל רציתי להתקשר אליה כדי להזכיר לה שאני קיימת. גם אפשרות... חייבת להודות שהמילה "מנצלים" קצת צרמה לי. מיותר לציין שבסוף לא התקשרתי. המשך שבת שלווה. נורית