תלמיד מתקשה

שלום לאחרונה קיבלתי מספר חידודים מציאותיים למצב שאותו כבר היכרתי.בני בכיתה ח,מתקשה מאד בלימודיו.הוא אינו מסוגל לשבת וללמוד למבחנים.אינו לומד כלל ולמעשה אינו מקיים את חלקו כתלמיד.אני מצידי כמובן משתדל להיות תומך ומבין,מנסה לגייס את המשאבים העומדים לרשותי כדי לעזור לו להתמודד עם מצב הרגשי שנוגע לדימוי עצמי וביטחוןצ עצמי,לענין ציפיות ההורה מהילד וההפך,מנסה לברר מצב חברתי בכיתה והאם ישנם מכישולים קוגניטיביים.ובכן..כל אלו נעשו.אין בעיה רפואית מנטאלית.מצבו החברתי טוב ואני מניח שהנקודה היא שפשוט אינו רואה בלימודים ,באופן טבעי מקור גירוי מספק בכדי שישקיע.ניסיתי לברר מהו התמריץ שיכול להניע את העגלה התקועה.יש לציין שהוא חלש במקצועות רבים ולעומתם ישנם מקצועות שהוא בסדר בהם.ניסיתי להיאחב בהם כטובע.ציינתי את היכולת באופן כללי להצליח,ניסיתי לברר כיצד מרגיש לאור הכישלון,מה לדעתו יש לעשות כדי לשפר המצב,ניסיתי לדבר אל ליבו כדי לשמוע ממנו כיצד מרגיש.בנוסף היה לי חשוב שיידע שהאהבה מאיתנו והציפיות אינן כאלו שאמורות לסרס את רצונו,אין בביתנו מערך ציפיות פרפקציוניסטי אלא להפך.למרות שאנו יודעים כי יכולותיו האישיים גבוהים בהרבה מהישגיו אנו מצביים רף נמוך,כזה שמבטא התקדמות של עקב בצד אגודל.. ובכל זאת,לארח כל אלו,קשה מאד להתחיל מבלי לקבל תכנית מעשית. אני מבקש לדעת: האם קבלת ייעוץ מיועצת ביהס יכול להיות יעיל?(ישנו את חיסרון הסטריאוטיפ שהילד יסחוב אולם הבעיה קיימת ולא נראה לי שניתן להתעלם ומצד שני היא יכולה להוות מקור השגחה,תמיכה עזרה ,מן זרוע ארוכה של ההורים.יש לציין שביחסים האישיים מאד קשה לי כאב לשבת איתו וללמד כיוון שאז מתחילות מתיחויות ובעצם המטרה אינה מושגת.נעזרתי גם במורים פרטיים וזהו פיתרון שאני מתכוון לנסות שוב עם מורה אחר שנראה מתאים יותר ,בחירה משותפת עם בני. האם ישנה תכנית מעשית,רעיון שאוכל לקבל בכדי שיבצע שינוי? אורח החיים היומי כולל הגעה הביתה בארבע לערך,מנוחה ובזה זה מסתכם פחות או יותר.למידה למבחנים מצידו נעשית בצורה מאד מינורית וגם כשאני יושב איתו נראה שין זה מספק. אשמח מאד לעצות מעשיות.

שלום להורה המודאג, בחטיבת הביניים ובתיכון קיימת - כמעט כעניין שבשגרה - מעין התרופפות בנושא הלימודים, מאחר ועניינים נוספים מקבלים חשיבות חדשה (חברים, חברות, מיניות, התעניינות בהתרחשויות בעולם, התעניינות בגוף ובמראה החיצוני, ועוד). למרות שאתה מציין שאתם מנהלים בית סובלני, אוהב ותומך, ואין לי ספק שכך הדבר, מדבריך ניכרת התעסקות-יתר בנושא הלימודים, השקעה רבה מצידך, וציפייה שהשקעה זו תישא פרי. אני יכולה להבטיחך נאמנה, ובאמצעותך לכל ההורים כולם, שאנשים הרוצים באמת ללמוד, ואשר כישוריהם הקוגניטיביים מאפשרים זאת, יוכלו לעשות זאת - לא בלי מאמץ - בכל שלב בחייהם, ללא קשר לביצועיהם בכיתה ח' ט' או י"ב. כרגע, לפחות כמו שאני מבינה מדבריך, מתקיים בינך לבין בנך מאבק בנושא. כל גורם טיפולי שיתערב כ"זרוע ארוכה שלך" לא יוכל (להערכתי!) להצליח במשימה. אם, לעומת זאת, תסכים לסגת מעמדה של שליטה, ולאפשר לבנך טיפול מגורם שאינו שלוחה שלך, יש סיכוי טוב יותר לתזוזה - לפחות במצבו הרגשי. בברכה ליאת

תודה על תגובתך. איני מבין.באמת שאיני מצליח להבין. ברור,לא בכוח.ברור,לא בהתנגחויות ובהענשה. ברור שיצליח להשלים.אבל מה ניתן לעשות כדי לאפשר לו להתמודד עם לימודיו גם היום מבלי לוותר על החלקים האחרים באישיותו.אני מודע לגיל ההתבגרות,להורמונים,לנושאי העינין המיוחדים,לבניית העצמאות ,לנפרדות,להתנגשויות השאלה היא: האם יש משהו שעליי לשים עליו דגש ,חיזוקים מיוחדים(תמריצים חומריים למשל כהתחלה..לא כשיטה להשקעה נוספת) נכון,הרוב עושים השלמות אחרי צבא וכו.אבל זה לא אומר שצריך לוותר על פתרונות יצירתיים טיפולים שיגרמו לו לבחון האם יוכל לעשות יותר בשבילו.איני הורה שזקוק למצטיין כדי להרגיש שבסדר ואיני מרגיש אשם.אין המדובר בצרכים שלי אל ברצון לראות מה עושים עכשיו. האם יש גישות פרקטיות שניתן לנקוט בהן? מה לגבי אותם חיזוקים חומריים שיבנו תמריציםפ פנימים בעתיד? אשמח לדעה שלך שוב. תודה רבה