ליאת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי ליאת, מה שלומך? אני ככה ככה. עבר עלי שבוע מתיש במיוחד. אני מנסה להתאושש. עייפה נורא. וכשאני עייפה, אני עצבנית וחסרת סבלנות באופן בלתי נסבל. בא לי להתקשר לפסיכולוגית שלי. ואני יודעת שזה בסדר, שמותר לי. אבל אין לי מה להגיד... את יכולה לשלוח לי כוחות? זה תמיד עוזר... התגעגעתי. נורית
נורית יקרה, יוצא לי לחשוב עליך לפעמים, תוך שאני מנסה לנחש מה קורה אצלכם בענייני הבריאות. האם האדם היקר לך עבר בשלום את הניתוח, ואיך הדברים עוברים/עברו עליך. החלטתי לא להידחף, ולחכות בסבלנות. אבל המילים שלך כאן, הפעם, הזכירו לי שאולי הדברים עוד על הפרק. יהיו הסיבות לתשישות אשר יהיו, אני שולחת לך חיבוק גדול, ומזכירה לך שאנחנו כאן - לפעמים גם בשעות מוזרות - כדי לשלוח כוחות ועידוד, ולפעמים גם כדי למלא את החורים שבין הפגישות עם הפסיכולוגית. החזיקי מעמד שלך ליאת
ליאת שלי, (כתבת שאת שלי... איזה כיף לי... (-: ) אני מרגישה יותר טוב. הצלחתי לישון קצת. לפי מה שהבנתי האדם היקר לי עתיד לעבור את הניתוח בפברואר. (בינינו... אני לא מתעניינת מפאת חוסר כוחות זמינים). ואני והבריאות שלי בסדר. טפו טפו טפו. הרופא אמר לי לא להיות בלחץ נפשי... מעניין איך עושים את זה...? בין הפגישות אני מדברת עם הפסיכולוגית שלי כל הזמן, בפנים. זה בדרך כלל עובד, מרגיע אותי. תודה על החיבוק הגדול. יש לך כשרון כזה... רגישות נדירה... מעניין במה עסקת לפני שהיית פסיכולוגית... איזה מזל שתפסת את עצמך בזמן... :-))) אני אכן מעודדת יותר. לא תספרי מה שלומך? נורית
נוריתי, אמנם התכתבות פרטית בינך לבין ליאת, אבל אני (גם אני) שולחת לך חיוך, עידוד וכח - הפעם בכתב.. נויה
יקירתי, ראיתי את שמך וחייכתי. ואז זה הכה בי... שאני לא אומרת לך כמה את חשובה לי. אז ברשותכם אני אנצל את הבמה... נויהלה, תודה לך שאת תמיד סובלת את הקיטורים שלי. כמו אתמול... למשל... תודה לך על ההקשבה, התמיכה, העידוד והזמינות. את יודעת מה אני חושבת... הייתי ממשיכה... אבל אני מפחדת שתהרגי אותי... אני אוהבת אותך. מאוד. מאוד. נורית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
