שלום...

אוף... כמה דברים אני לא מבינה במה שקורה איתי... !!! אז הנה עוד משהו שאני מנסה לברר כי הוא מטריד אותי... אני אתחיל בזה שאני במצב נפשי קשה, דווקא השנה ושנה שעברה אני עושה עם עצמי משהו - שירות לאומי (אני דתיה) למרות שמאוד קשה לי... אבל המצב הנפשי שלי על הפנים וכרגע אני לא בטיפול... (דבר שבשירות לא יודעים...אבל אני דווקא מתפקדת בשירות אז עדיף גם שהם לא ידעו... אי אפשר לדעת מה תהיה התגובה שלהם על זה שאני לוקחת כדורים כבר שנתיים ושהייתי אצל פסיכיאטרית וזה...) היו לי פעם הרבה קטעים של ניתוקים... זה היה ממש מפחיד... עכשיו זה כבר לא כל כך קורה, אבל נראה לי שאני עדיין חיה קצת בחוסר וודאות... כאילו קורה לי הרבה פעמים שאני לא בטוחה אם דברים היו באמת או לא, וכששואלים אותי למשל איפה תלמידה מסויימת, אני מפחדת להגיד שהיא נפצעה ושלקחתי אותה למד"א יום לפני אז יכול להיות שהיא לא תגיע, כי אני חוששת שאולי סתם דמיינתי את זה, ואז היא תלך לברר ולשאול על שלומה, ולא יבינו מאיפה זה בא לי וישאלו אותי מה פתאום ומה אני ממציאה כאלה דברים... הקיצור בושות, ויפקפקו בי, ומי יודע מה יהיה... אני אח"כ רוצה לברר אם זה היה באמת כי אני בלחץ, אבל איך אני אברר? אלך ואשאל "תגידו לקחתי באמת אתמול את _____ למד"א כי היא נפצעה?" אוי... זה נשמע גרוע... מספיק שהמנהלת שאלה אותי בראיון איך קראו לבי"ס שעשיתי בו שירות בשנה שעברה וזה פשוט ברח לי מהראש! זה היה כל כך מביך... בטח היא לא הבינה מה נסגר... כל כך מסטולה... אני מנסה לחשוב על שאלות עקיפות או לדבר על זה, כדי להרגע אבל אני סתם מרגישה מטומטמת... ככה זה... אין לי כרגע עוד דוגמאות אבל זה קורה הרבה וזה ממש מציק! ולא נעים! מה זה ומה אני אמורה לעשות עם זה??! תודה מראש...

ערב טוב, לנתקים שאת מתארת יכולים להיות כמה הסברים, וכדי לדעת לאשורו במה מדובר מומלץ מאד לחזור אל הפסיכיאטרית שרשמה לך את הטיפול התרופתי, ולהתייעץ איתה. נראה שחלק גדול מהבלבול והנתק נגרם בעטיה של החרדה עצמה. זאת כבר סיבה טובה לחזור להערכה, ולהירגע. אני רוצה להזכיר לכולנו, שטיפול תרופתי אמנם מקל מאד, אך אין בו די, וחשוב ללוותו גם בטיפול שיחתי תומך, בעיקר כשמדובר בהחרפה במצב הנפשי. בהצלחה והרבה בריאות ליאת