יחס מטופלת-מטפלת

שלום, רציתי לשאול לגבי מהות הקשר מטופלת-מטפלת. אני בטיפול כבר שנה, אני עדיין לא השגתי הרבה התקדמות בגלל הפחד שלי להתקרב, לתת אמון, ולהתמסר. טוב לי עם המטפלת, ונורא רוצה שהיא תעזור לי, אבל אני תמיד דוחפת אותה. למשל, אני מאוד מחכה לפגישה, אבל כשמדברים על הטיפול, אני אומרת לה שאני שונאת את יום הטיפול ואת המקום. אני מאוד רוצה לפעמים שהיא תתמוך בי, כלומר חיבוק, החזקת יד אבל ברגע שהיא מתקרבת אני מתרחקת. לא מרשה לעצמי לבכות בפניה, ואם היא לוחצת נורא אני מבקשת הפסקה חמש דקות ויוצאת לחדר ההמתנה עד שאני נרגעת. למה אני לא מצליחה להיות אני בפניה?

שלום שרון, בשבוע-שבועיים האחרונים דובר כאן רבות על הקושי להתמסר לתהליך הטיפולי. נסי לדפדף מעט לאחור ולקרוא את מה שכבר נכתב בנושא. ככל הנראה, לאור ההיסטוריה הפרטית שלך, מצבים של קרבה ואינטימיות נתפסים כמאד מאיימים, ודרוש לך יותר זמן כדי לאפשר את ההתקרבות הזו מבלי להדוף. תני לעצמך את הזמן. בברכה ליאת

כמה זמן לתת לעצמי. אני שם כבר שנה. האם אפשר להשיג התקדמות אחרי שנה, או שצריך לעזוב אולי לנסות משהו אחר.!! החיים רצים, ואנשים רצים קדימה ורק אני יושבת לי במקומי, עושה הכל ב-EASY. מה את אומרת? כמה זמן לחכות שמשהו ישתנה בחדר הטיפול?