שוב...........

באופן מוזר, דוקא קיבלתי השבוע תזכורות לכח שלי,לחיות שבי...וזה כאילו נשמט ממני באחת..מבלי שתהיה לכך סיבה.ואני שואלת את עצמי כמה (ולמה) בן אדם יכול להיאבק בעצמו.מצד אחד, אני מרגישה שאני עושה הכל,כל מאמץ,כדי לחיות ולהיות כפי שהייתי רוצה.ומצד שני כנראה יש משהו שאני עושה לא טוב.שגורם לי לשמוט הכל ולדרדר את עצמי בביטחה לתהום.כשיש לי את כל הסיבות והתנאים לא להגיע אליה..אז למה? יש לך הסבר לזה? את יכולה לחשוב אתי כאן?...אני מנג'סת לך? (חשבתי שכאן זה פחות מטריד כאילו..)

אני פוחדת שהפעם אפסיד את הכל....

שלום ויק, אני יודעת שאת פונה לאורנה, אבל קצת התבלבלו לנו הימים מאז שגדעון עזב אותנו. בקרוב שוב נתייצב על ימים קבועים. בינתיים, אוכל לבקש ממך לנסות ולשמור על הכוח והחיות גם נוכח נסיגות זמניות אל עברי פי פחת. את שואלת כמה זמן אדם יכול וצריך להיאבק בעצמו כדי לשרוד, ואני חושבת שכל עוד הוא חי. פשוט כי אין לנו ברירה. אישית - כמו שכבר אמרתי כאן - אני מאמינה שבסופו של דבר מגיע הרגע האחד בו אנו מבינים שהיה כדאי למרות הכל. נסי להחזיק מעמד ולהתחבר מחדש אל הכוח. ליאת

הי ויק, אני כאן. קראתי, אבל ליאת החרוצה הקדימה אותי... אני מאוד מתחברת לתחושה שתיארת, כאילו התנועה קדימה רצופה גם בדילוגים מכאיבים לאחור, בנסיגות שנחוות לפעמים עזות ועמוקות יותר מהתנועה קדימה. אני מצטרפת למילים החמות של ליאת, בדבר שמירה על הכוחות והנאה ממה שיש. שלך, אורנה