אכזבה (המופיעה גם כאן, כדי שכולכם תקראו)

מאוכזבים יקרים, יש כאן כמה נקודות שראוי להבהיר: 1. פורום אינטרנטי הוא באמת לא טיפול. מאחר וזו אינה פגישה פנים אל פנים, כל אחד מכם יכול לכתוב באיזה כינוי שהוא רוצה, כמה פעמים שהוא רוצה, ואף להחליף זהויות ככל העולה על דעתו. 2. עם זאת, אנחנו מגיבים אל הפניות שלכם מאוד ברצינות, ומתייחסים לכל אחת מהן באורח אישי ביותר. אנחנו קוראים בתשומת לב, מנסים להקשיב לנימי הנימים, יושבים בימים ובלילות על-מנת לנסח תשובה מתאימה ורגישה שתעורר מחשבה פתוחה. אני נוטה להאמין שכאשר זה מצליח, קורה משהו נפלא, ששווה את השקעת הימים והלילות. פתאום, בתוך הג'ונגל של החיים בכלל והג'ונגל של האינטרנט בפרט, יש רגע של מפגש: משהו נגע, מישהו היה פתאום פחות לבד... אני חושבת שהמשתתפים שאינם נמצאים בטיפול לומדים אז משהו על התחושה המיוחדת שמתקיימת בטיפול, ולפעמים אפילו מסתקרנים מספיק על-מנת לנסות בעצמם. אלה שכן בטיפול מקבלים תזכורת וחיזוק להמשיך לצעוד בדרך הכל-כך מורכבת הזו. זו הסיבה שאני עושה זאת. זאת הסיבה שאני מתאמצת בשביל הפורום הזה. 3. מעבר ל"ציונות", יש כאן עניין מאוד פשוט. אם כל אחד מכם יכתוב 8 שאלות בשמות שונים, המנהל/ת שאחראיים על אותו יום לא יוכלו להגיב באופן חם ואישי ומושקע כפי שתיארתי. זה אומר שאפשר יהיה לכתוב לכל אחד מכם תשובה קצרצרה, לא אישית, לא נוגעת. חלקכם חושבים שזה טוב, אולי, אבל אני לא באתי לכאן בשביל זה. 4. ומילה אישית למיכל (ולכולכם) - אני נוטה לחשוב שפיצלת את עצמך למספר דמויות מתוך חשש שהמשא שיש בך, על כל חלקיו, הוא כבד מנשוא. וודאי שאפשר להתחבר לתחושה כזו, וודאי שאני מקווה שאת מצליחה לבטא משהו מזה בטיפול או ביומן שלך שראוי שייקרא. כשכתבתי שלמרות הכל נותרת חסרה, התכוונתי (ונדמה לי שרובכם פיספסו זאת), לכך שלמרות המאמץ לפצל את ה"רעב" שלך, נותרת רעבה, חסרה וריקה. אני נוטה לחשוב שאת מכירה היטב את המצב הרגשי הזה, וזו נקודה משמעותית למחשבה. האם יכול להיות, שלו היית מעזה לפנות אלי כאדם אחד, גם אם אדם הנושא משא כבד מנשוא, היית יכולה לקבל ממני "מזון נפשי" ממלא יותר? הלא אז, לפחות הייתי יכולה לנסות להתייחס אלייך על כל חלקייך, אולי לא כולם בבת אחת, אבל בכל זאת... 5. התוקפנות שעולה בפורום, ומתבטאת בניסוחים עוקצניים וגסים כלפי משתתפים וכלפי מנהלים, איננה מקובלת עלינו. שימו לב - זו לא הכחשה של התוקפנות, אלא הזמנה למצוא דרכים בשלות יותר לבטא אותה. דרך צלחה, אורנה

לאורנה שלום, סליחה עוד פעם על כל מה שהיה כאן. אני ממש איכפת לי שהפורום הזה יישאר פתוח לכולנו, ואני מודה לכם עוד פעם על כל המאמצים שאתם עושים כאן. אבל עוד פעם, למרות הכל, אני הפניתי את תשומת כולם למה שבאמת קורה ואני עדיין מאמינה שיש המון כמוני שמשתמשים בשיטה זו, לא מתוך כוונה רעה, אלא כי נראה לי שלא היה מקובל לראות את השם מיכל 8 פעמים ברצף, כי אז זה בטח היה מעצבן אותך יותר!!!! נכון שאני בחורה "הנושאת משא כבד מנשוא", אבל תגובתיך עזרו לי מאוד ואני הולכת להשתמש בהם בטיפול, ואני לא, לא נשארתי חסרה ורעבה (אולי כן לגבי הוידוי, עד שהגבת היום). את כתבת "האם יכול להיות, שלו היית מעזה לפנות אלי כאדם אחד...." נראה לי שמה שהעזתי היה יותר אמיץ ואמיתי מכל "החברה" של הפורום, שהתנפלו ועקצו והיו לך לעורכי דין. !!!! ואני עדיין מאמינה שלא פגעתי באף אחד אישית (ואם כן, אז סליחה). לסיכום אני מודה לך עוד פעם, ואני אמשיך כמו שכתבתי קודם להשתתף בפורום, ולהיות חלק פעיל ממנו. *אני אשמח אם תקראי את היומן שלי, אם זה באמת מעניין אותך, ולעזור לי!! *ותודו שהפורום נהיה יותר מעניין!!!!

ההתנצחויות האלו זה ממש לא מה שהופך פורום למעניין .

אורנה יקרה, פורום סוער, לפני שעתיים חזרתי מאחת הפגישות היותר מועילות שהיו לי בזמן האחרון עם המטפלת שלי. כשאני קוראת את הדברים הנוגעים שלך, אורנה, אני נזכרת במה שכבר כתבתי פה, יותר מפעם אחת, עד כמה למדתי בפורום הזה, להיות מטופלת. למדתי לא מעט משאלות, כמו השאלות המצוינות שלך, מיכל (כל אחת ואחת מהן:- ), שהראו לי, בזמנו, שאני לא חריגה בשאלות שמציקות לי. למדתי המון, מהתשובות לשאלות האלה. תשובות שאכן ניכרת עליהן, ההשקעה, המחשבה והאכפתיות, של שלושת המנהלים המקסימים של הפורום הזה. מלבד הלימוד מה*שאלות* כאן, למדתי המון גם מאנשים כמו רשת, שפחות שואלים, ופשוט (לא פשוט בכלל, אני יודעת) משתפים. משתמשים במקום הזה, באנונימיות שהוא מספק, ובאוזניים הקשובות, המיומנות והמקצועיות שנמצאות כאן, כדי לספר פה קצת מהתחושות אותן הם לא יכולים לספר במקומות אחרים. ואיזה חברויות מדהימות יצרתי כאן... קשה לי בימים שהפורום הזה סוער. בעצם פעם היה לי קשה. היום בעיקר חבל לי. המקום הזה יקר לי. המשתתפים בו יקרים לי והמנהלות שנותרו, חשובות לי מאוד. מקווה מאוד שיחזור השקט. לא מאוכזבת בכלל. מאף אחד. יעלה

יעלה חביבה. כתבת מאד יפה. כמו הדר. לילה טוב.

אורנה יקרה, לדעתי טעית כשהעלית הודעה נוספת (לא מספיקה הודעה אחת?). אני מקווה שאת לא נהנית מהדיון המיותר וה"מעניין". ומילה או שתיים למתדיינים- הפסיקו מיד כל דיון, התנצחות, ומַחֲלֹקֶת. אתם מחטיאים את מטרת הפורום!! תודה.

כמטופלים חסרי הבנה, רק בהודעה השניה בקושי הבנו מה מתרחש... קשה לי להאמין שדר' אורנה שובעת נחת מכל הטרראם... (לבטח אין זה משמח אותה) אגב, מה הסימנים והמספרים מלמדים אותנו? ליל מנוחה :-)

אורנה, כל כך יפה מה שכתבת, כל כך נכון. בחלקים מאוד משמעותיים בטיפול שלי, הרגשתי צורך להיות פה. לפעמים רק לקרוא, לפעמים גם לשתף. לפעמים לבקש תמיכה. וממש כמו שכתבת, אורנה, הרבה פעמים "נוצר רגע של מפגש: משהו נגע, הייתי פתאום פחות לבד..." וקיבלתי "תזכורת וחיזוק להמשיך לצעוד בדרך הכל-כך מורכבת של הטיפול". כמה למדתי מההשתתפות בפורום. ואילו חברויות מדהימות יצרתי כאן... ההשקעה שלכם, מנהלי הפורום, ניכרת בכל תשובה. אני זוכרת תמיד, ומעריכה מאוד את ה"ימים כלילות" שאתם פה. בהתנדבות, מתאמצים ומצליחים לכתוב תשובות אישיות, נוגעות. ואולי ה"משברים" האלה, שהפורום מייצר לפעמים, נועדו גם כדי שאוכל / שנוכל להודות לכם על כך. הדר

שלום שלום שוב, אף אחד לא מערער על תרומתם של מנהלי הפורום. הם תרמים ממרצם, מהידע שלהם ומזמנם וכל זה בהתנדבות. מטרת הפורום היא אכן שאלה-תשובה. אך רצוי לברך גם יוזמה של ביקורת פנימית. מלבד מטופלים, אנחנו גם אנשים חושבים, דעתניים ועם ביקורת. או לפחות רצוי שנהיה כאלה. נראה לי שלכך התכוונה מיכל כשרשמה "מעניין". אולי חומת הדיסטנס של מטפל-מטופל בעייתית. אל תשכחו שלא מדובר פה במלאכים ובני תמותה. כולנו בני אדם וכולנו זכאים לדעה וכולנו מסוגלים לשגות. נפלא לחלק מחמאות ולפרגן לאורנה וליתר המנהלים. בואו נשאיר גם את הפשרות פתוחה להעביר ביקורת/ דעה. לא צריך להיבהל מכך. לילה טוב, כליל