בת 7 מתקשה "להיפרד" מחפצים!

שלום רב, ברצוני לקבל מושג איך להתיחס לקושי של ביתי להפרד מחפצים. האם זהו סימן לבעיה כלשהיא? זה יחלוף? האם יש דברים נוספים שעלי לשים לב אליהם? פרחים שנקנו לארוע מסוים היא סרבה למסור אותם בטענה שהיא תתגעגע אליהם + ציור שהיא צירה לילד אחר במסגרת משימה בכתה היא החליטה שהיא לא מוסרת כי היא תתגעגע לצבעים שהיא צבעה איתם וכי הם שלה.! וישנם עוד דוגמאות. בברכה ותודה אמא מודאגת.

שלום דנה, רכושנות של ילדים פושטת ולובשת צורה לאורך שנות ההתפתחות, כאשר בכל גיל יש לה משמעות מעט אחרת. אצל הילד הצעיר, בערך בגיל שנתיים- שלוש, ההיקשרות לחפצים יכולה לשקף תחילתו של תהליך גיבוש זהות עצמית, כאשר הפרידה מחפץ ששייך לו יכולה להתפרש כפרידה מחלק מסוים בו עצמו. בגיל זה נראה לא מעט מאבקים סביב חפצים, וקריאות נואשות "זה שלי!". במהלך ההתפתחות, לומד הילד בהדרגה לפתח נפרדות, ולחלוק דברים השייכים לו מבלי להרגיש מאויים יתר על המידה. בגיל שבע, ילדים כבר יודעים שלאובייקטים/חפצים מסוימים יש ערך, והרכושנות שלהם היא אחת הדרכים להשיג השפעה וכוח. פרחים או צבעים שנקנו בכסף מקבלים חשיבות בשל ערכם הקונקרטי, ומסירתם לאדם אחר נתפסת כהפסד או אובדן. מסיבה זו, נראה בגילאים האלה הרבה ילדים שנהנים מ'אוספים' למיניהם, שמעניקים להם תחושה של שליטה וביטחון. לפיכך, אין לדאוג יתר על המידה מהקושי להיפרד מחפצים, ומוטב לראות בכך שלב התפתחותי טבעי. חשוב לכבד את הקושי, להתחשב בו, ולהימנע מביקורת או לעג. למרות כל האמור לעיל, עדיין כדאי מאד להפגיש את הילדים שלנו (כמעט בכל גיל) עם שמחת הנתינה, עם התחושה הנעימה כל כך המתעוררת בנו כאשר אנחנו חולקים משהו שלנו עם מישהו אהוב וראוי. למידה זו נעשית בדר"כ תוך שאנו - כמבוגרים - נותנים דוגמא אישית, ומוכנים להעניק לאחרים מעצמנו. בברכה ליאת