למיכל

מיכל: אני מחזקת את ידייך, מבינה את הקושי שלך, ואת הניסיון שלך להיפתח בקצב ובצורה שלך. צר לי שלא קיבלת את החיזוק והקבלה שאולי היית זקוקה להם. תמשיכי להיות אמיצה וכנה. שלום, הופתעתי לרעה מהתגובה שלך למיכל בעלת הכינויים. הייתה בה משום חוסר פתיחות לדעתי. ואכן, מיכל ספגה חוסר קבלה ו"תגמול" לוידוי שלה. כנראה שהיא הייתה נבוכה להזדהות בכינויה ולהתייחס לחלקים שונים בחייה..אולי הרגישה שזה "יותר מידי". היית צריכה לחשוב יותר לעומק על הסיבות שהביאו אותה לפנות באנונימיות. יתכן שהיא "נהנתה" בצורה כפולה מהאנונימיות שמאפשרת הפניה באינטרנט. אין שום חוק כתוב או שאינו כתוב נגד ההתנהגות הזאת. אני חושבת שהתגובה שלך הייתה רשמית, צפויה, סמכותית. תוכחה מיותרת, זאת לאחר הפגיעה שספגה מרשת. ומה השגת? מיכל למדה שבפעם הבאה עדיף לה שלא להתוודות. כומר, גם אם היא מתביישת בצדיים מסוימים בחייה או בהתנהגותה ומתקשה לחשוף אותם, אסור לה לחשוף את עצמה. כנראה שזה שיעור שהיא תאמץ בחייה הלא וירטואליים - וחבל. היה כדאי לקבל אותה, עם המסכה, ולהתרכז במה גרם לה להרגיש שהיא זקוקה לאותה מסכה. ולא הוקעה. די עם ה - so call מוסר. אנחנו מנסים להבין כאן את נפש האדם ולא לחנך אותו. אין כאן שום צורך למתוח גבול, אבל כנראה שהרגשת שהתפקיד שלך מחייב מתיחת גבול, גם כאשר היא אינה נחוצה. כי הרי אתם הוד רוממותם המטפלים, ואנחנו בעוונותינו המטופלים. מאוכזבת

תודה רבה לך.