אבא

היי אבא שלי בן 55. ואני די מרחם עליו, הוא די פתטי. הסדר יום שלו, כבר שנים - זה פשוט ללכת לעבודה, לחזור, מחשב/טלוויזיה, וללכת לישון. אין לו חברים משלו (כל החברים הם של אימא), הוא לא אוהב לצאת, כבר שנים לא הלך לקולנוע, אין לו תחביבים. גם די הזניח את המראה החיצוני ונראה יותר מבוגר. אימא שלי יותר אוהבת לצאת ויותר חברותית, מה שיצר די הרבה מתיחויות בשנים האחרונות. מה אפשר לעשות? לא נעים להיות ליד אבא שלי, הוא ביקורתי ופשוט מעצבן.

שלום אסף, אני חושבת שלפעמים כדאי לנסות להפריד בין התחושות שלנו לגבי החיים שקרובינו מנהלים, לבין התחושות שלהם עצמם בנוגע לכך. אני מתכוונת לאפשרות (וברור לי שהיא תשמע לך משונה), שאבא שלך די מרוצה מחייו כפי שהם, ואין לו מוטיבציה ממשית לשינוי. במקרה כזה, העבודה הממשית היא בינך לבין עצמך - עבודה של קבלה וליווי האנשים הקרובים לנו בדרך שלהם. לעומת זאת, יתכן וגם אבא שלך מרגיש אי שביעות רצון (אולי היא מתבטאת בביקורתיות שלו?), ואז כדאי לך להציע לו תהליך ייעוצי ממוקד או תהליך טיפולי מעמיק, בהם יוכל לבחון את הדברים. מה דעתך? כיצד הוא יגיב לכך? בהצלחה, אורנה