יחס מטפל-מטופל

אורנה שלום, אתם אומרים כל הזמן בפורום, שצריך להגיד למטפל/ת מה מרגישים לגבי אירוע מסוים בין שניהם, או למשל על זה שהמטפל עונה על טלפונים, או שהוא לא מתייחס לדברים מסוימים.... כלומר לדבר ולהתיחחס לכל. אבל זה תמיד יישאר יחס מטפל-מטופל, אפילו אחרי זמן ארוך של טיפול. היחס הזה יישאר ומחסום מסוים תמיד יישאר שם ביניהם. כי מטפל זה לא אבא, אמא, חבר, בן/בת זוג..... מה דעתך?

שלום הדס, אני חושבת שבדומה לנועה (שתי "קומות" מתחתייך) את מעלה שאלה בנוגע למציאות החיצונית של הטיפול. וקצת כמו נועה, שתוהה בנוגע לתשלום, את שואלת כיצד יתכן שהקשר הטיפולי יהיה כל-כך חשוב ומשמעותי ונוגע, אם הוא לא "אמיתי". אני אנסה להסביר לך כיצד אני חושבת על טיפול: אפשר להסתכל על טיפול כמין "בועה" של מציאות פנימית. בתוך הבועה נמצאת ה"נפש" של המטופל וה"נפש" של המטפל, והקשר שנוצר בניהם. בתוך הבועה מתנהלת עבודה קדחתנית של התבוננות. זה מין "מפעל" קטן של התבוננות במטופל, בקשרים שהוא מקיים, בסיפורים שהוא מספר על עצמו, וכן הלאה. ה"בועה" הנפשית הזו מתקיימת בתנאים מאוד מיוחדים: היא מתרחשת בזמן קבוע (יום ושעה קבועים), נמשכת זמן קבוע (50 דקות), משלמים עבורה סכום שנקבע מראש, וכן הלאה. הכללים האלה הכרחיים כדי לעגן את "בועת המציאות הפנימית" בתוך המציאות החיצונית. זה הכרחי, אחרת הבועה עלולה להיסחף ברוח... דווקא בגלל שעיגנו את הבועה במציאות החיצונית, והפכנו אותה למשהו תחום ומוגדר היטב, אפשר לעשות "בלגן" רציני בתוך הבועה. אפשר "לשחק" בכל מיני מציאויות רגשיות, אפשר להתנסות בכל מיני מצבים וקשרים, אפשר להיות כל דבר והמטפל יכול להיות כל דבר עבורנו. וכל הבלגן הנהדר הזה מתאפשר, דווקא משום שלקראת סוף הפגישה מתחילים להתארגן "לנחיתה"... כשהדלת נפתחת שוב, המטופל יוצא אל העולם המוכר שלו, בו יש לו (אני מקווה) "אבא, אמא, חבר, בן/בת זוג", ומשאיר מאחור את "חבר/ת הבועה" שלו... את מבינה? זה הכרחי. זו אינה הגבלה מתוך "רוע", אלא מתוך הבנה שהגבולות דרושים דווקא כדי שאפשר יהיה לעוף... לילה טוב, אורנה

אורנה יקרה כל כך, הנה עוד משהו 'לקחת' ממך - ללמוד. כבר לקחתי הרבה... לא רק מהמילים הישירות. כתבת למטה: 'מעוכה'. אבל (ואולי דווקא לא 'אבל') אני מדמיינת אותך כותבת תשובה זו מתוך נשימה מאד עמוקה וסדירה - מין משהו כזה שנחצב מבפנים. לא יודעת... בי, בכל אופן, הדברים מאד נגעו. המשגה קולעת לגבי דברים שמעסיקים אותי, לפעמים מייצרת בי שקט. שבת (ושבוע) שלום, ורד