פרידה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/11/2006 | 13:46 | מאת: יפעת

רציתי לדעת מה קורה למטופל שעוזב בלי להיפרד מהמטפל שלו. טוב לי איתה, אבל לא רוצה שתחטט לי יותר מדי פנימה. לא רוצה לחזור אחורה. אז אני רוצה פשוט להיעלם לה בלי לפגוע בה, או פשוט להגיד לה כשאני ליד הדלת שאני לא חוזרת. האם זה יפגע בי?

24/11/2006 | 14:40 | מאת: מטופלת ותיקה

יפגע... כן... יפגע הרבה... זו דעתי וזהו ניסיוני. רציתי לרשום לך כמה דברים פסיכולוגיים כאלה, אבל הנה, החלטתי לחסוך אותם, כי נראה לי שברגעים כאלה הם רק עשויים להכביד. בכל אופן, הדבר הכי הכי חשוב עכשיו מנסיוני ולדעתי, הוא כן להיכנס פנימה למטפלת וכן לספר לה בדיוק על הפנטזיה הזו של לעמוד מול הדלת ולומר שלום ולא לחזור. כמה שזה נשמע מעצבן, קשה, לא מתאים ולא רוצה, זה, בדיוק זה, עשוי לעזור להמשך ולא לתת לך ליפול בדיוק בנקודה הזו. זה בדיוק בוחן את הקשר. סיום טיפול הוא דבר לא פשוט. הוא דבר שצריך לעבוד עליו ולהתכונן אליו. יש האומרים שזהו עיקר הטיפול למעשה. קורה שמטופלים בוחרים לחתוך וכך אולי לפגוע בדבר הכי חשוב שיש להם. צריך אומץ, המון אומץ להישאר. מקווה שיהיה לך ושתשרדי ולא תאמרי די. אולי לא היום, אולי ביום אחר. תקוותי שלא תחתכי וכן תמשיכי. תמשיכי בלגשת אליה ולספר לה על המחשבות האלה. אפשר גם לבקש להירגע עם החיטוטים ושתהיה פגישה של רק להיות ביחד כדי לא לעזוב. פגישה משמרת. פגישה שאולי תגדיל כוחות לבאות. אולי. זו עצתי מנקודת מבט של מטופלת שהטיפול שלה ארוך וקשה מנשוא. בכל זאת אני שם עדיין. במקרה שלי, אגב, בצעתי את התוכנית הזו מספר פעמים. התרחקתי כי היה קרוב מידי. מידי ערבוב. מידי כואב. הרגש ניצח כל היגיון. כל ידיעה שחייבים לחזור ולדבר בדיוק על זה. כוח חזק שמשך משם. מצבי היה הכי איום בתקופות הניתוק. והנה, כמה שפספסתי, אבל בסוף חזרתי. לפעמים גם הניתוקים האלה הם חלק מהטיפול. אבל באמת שרצוי לעשות את מירב המאמצים כדי להימנע, אם כי, כמו שאת רואה, זה לפעמים בלתי אפשרי. אם תצליחי רק להיכנס ולספר את הדברים האלה - זאת עשויה להיות התקדמות טיפולית יפה. באמת. איזה מן קשר יש בינכן? את והמטפלת. המטפלת ואת. ומה היה עד היום? :-) רק אני ושיהיה טוב

24/11/2006 | 21:20 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

יפעת יקרה, 'מטופלת ותיקה' כתבה כל-כך יפה ונכון, עד שממש מתחשק לי לא לקלקל בתוספות "טיפוליות" משלי. לכן רק אחזק את דבריה, ואכתוב שהרעיון שהעלית נשמע לי מכאיב פוטנציאלית, בעיקר משום שהוא שולל ממך את זכותך כמטופלת להבין ולעבד את התחושות שלך. זה נכון שיש גישות טיפוליות המתייחסות לסיום הטיפול כנושא משמעותי ביותר, וזה גם נכון שהעיסוק הארכני בסיום אינו מתאים לכולם, אבל מעל לכל נכון שזוהי זכותך לומר לה שאת מפנטזת להיעלם, ושאת לא רוצה לפגוע בה, ועוד כהנה וכהנה מילים חשובות שאמרת לנו כאן... בהצלחה (תדווחי לנו מהשטח?), אורנה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית