בעיה

שלום לכולם בני בן ה13 הוא ילד טוב.הוא מצליח ברוב המקצועות בבית הספר אולם מתקשה במקצוע המתמטיקה.למעשה הוא בפיגור מאד משמעותי בחומר.כהורה מודגאג וכזה שמבין כי חשוב להצליח במקצוע הנל הפניתי אותו למורה פרטי הסמוך לאזור מגורינו.הוא החל ללכת אולם החליט כי אין זה עוזר לו וכרגע הוא מסרב להמשיך.כשאני מתרה בפניו שיאבד מזכויותיו(טיולים,שימוש במחשב וכיוב) הוא מעלה טענות בגין קיפוח מול אחיו הקטנים. כיצד עליי לפנות אליו?מה עליי לעשות כהורה מודאג המעונין לעזור לבנו לעלות על דרך המלך?כלפיו,אולי גם לבקש עזרה בביהס,? באיזו גישה עליי לפנות אל בני כדי להעביר לו את חשיבותהעיניין? האם עונשים מתונים שמטרתם לעצב התנהגות? אשמח לקבלת דרך פעולה. תודה מראש

שלום להורה המודאג, ברשותך, אחזור לרגע על הפתיח שלך, כדי לוודא שהבנתי היטב: הילד שלך טוב ונחמד, תלמיד מצליח בדר"כ, ורק במתימטיקה הוא חלש. כמו הרבה הורים מלאי רצון טוב, גם אתה בוחר להתעלם מכל התחומים בהם ילדך טוב ומוכשר, ומעדיף להתמקד דווקא באותו עקב אכילס. למרבה הצער, מי שחלש במתימטיקה, או שונא את זה, או אדיש לזה, כנראה לא ישתנה. מורים פרטיים יצליחו להזיז אותו מ"שלילי" ל"עובר" - אך לא הרבה יותר. לעומת זאת, אם תשקיע את אותם משאבים בקידומו בתחומים בהם הוא טוב, יש סיכוי גדול שיגיע למצויינות באותם תחומים וימריא לשחקים. כילד, יש מידה של צדק בתחושת הקיפוח שלו. ילד לא אמור לאבד את זכויותיו בבית בגלל מקצוע אחד בו הוא חלש. עונשים מתונים (או חמורים) כדרך לעיצוב התנהגות לא ישנו את נטייתו של בנך. אין כאן הפרעת התנהגות אלא נטיית לב! זה הרי ילד טוב!!! האם שווה לך לאבד את יחסיך עם בנך על מזבח המתימטיקה? מדוע חשוב כל כך להצליח דווקא בזה? האם 'דרך המלך' היא רק זו שנוסעות עליה שתי רכבות, אחת מחיפה (120 קמ"ש) ואחת מת"א (100 קמ"ש), היוצאות באותה שעה, ואשר אמורות להיפגש השד יודע איפה? כפסיכולוגית, אני יכולה להבטיחך נאמנה שקל יותר להתמודד עם חורים בידע האריתמטי, מאשר עם תחושת כישלון, חוסר ערך ודימוי עצמי שלילי. התחושה שהוא נכשל, שהוא מאכזב את הוריו, שאינו עומד בציפיותיהם עלולה ללוות אותו שנים רבות לאחר סיום ביה"ס, והיא צורבת והרסנית. כמי שסיימה שני תארים בהצטיינות, וכמי שכפולות השש זה השיא שלה בכל הזמנים, אני רוצה להזכירך שמתימטיקה אינה חזות הכל. Let my peapl go :-))) ליאת

ליאת יקרה כל כך, אהבתי. מאוד. המשך שבוע טוב. נורית ואגב... בנוגע למה שכתבת בהודעה של משתנה... אני אעיד על עצמי... למרות שאני *בטוחה* שאני לא היחידה... אני פה!