...

אורנה, מה שלומך? אני רוצה לכתוב לך כל כך הרבה דברים. אבל הכל נורא מבולגן לי מבפנים. טוב לי. באמת. לא חד וכואב. טוב. והמילים לא מסתדרות להן. המצב הזה חדש להן. הן לא יודעות מה לעשות איתו. איך מבטאים אותו. השבוע היה לי ממש כיף אצל הפסיכולוגית שלי. היא רמזה לי שהיא נהנת איתי\ממני. ושבוע שעבר בכיתי לה בפעם הראשונה. בכי מכל הלב. לא התקמצנתי על אף דמעה... בהתחלה היא נבהלה. ואז היא התגייסה. מה עוד? חזרתי ללימודים. ובינינו... אני משתדלת לברוח לקפיטריה בכל הזדמנות... ;-) שבת שלום, אורנה יקרה. נורית

נוריתי, נעים לקרוא אותך... את יודעת, באמת כתבת על "כל-כך הרבה דברים": חזרה ללימודים ובריחה לקפיטריה, הנאה בטיפול ועצבות בטיפול - איזה עומס, איזה עושר... את מאוד מוזמנת לכתוב עוד. אולי תרצי לספר עוד קצת על הלימודים או על הקפיטריה, על ההנאה או על העצבות. שלך, אורנה (אני בסדר, תודה יקרה).