מחשבות על מוות

אני בת 30 נשואה+אחת, יש לי בן זוג אוהב, תומך, מפרגן וכו'. משפחתי מורחבת(אחויתיי, אחיי,אמי וכו' כה"ל). בחיים האישים שלי יש לי השגים טובים. הבעיה שלי היא כזו: מאז ומתמיד חושבת על מוות- חלילה לא לפגוע או להתאבד. אלא עצם הידיעה שבסוף כולם מתים מאוד מפחיד ומתריד אותי אף מוניע ממני להנות בחיי יומיום בנוסף אני פוחדת אמות טרם זמני.יש לציין שאבי נפטר מלוקמיה לפני 16 שנים בגיל 60 וזה הצים את הפחד וחרדה. הייתי רוצה לדעת ממה נוביעים המחשבות האלה? איך אוצרים את המחשבות האלה כדי לתעסק בחיים ולא במוות? תודה מראש

שלום נילוס, המוות הוא אחד הדברים הוודאיים ביותר בחיינו, ואם תשאלי אותי, המחשבות עליו הן בזבוז זמן יקר. אם חלילה נמות טרם זמננו, זה יהיה באמת עצוב נורא, אז למה לדפוק לעצמנו גם את המעט שהוקצב לנו? לכן, אני מציעה לך - לפחות כשלב ראשון - לא לעצור את המחשבות האלה, אלא ללכת איתן עד הסוף. לפעמים הידיעה המרה, לפיה אין לנו כל שליטה על המוות ועל נסיבות הגעתו, דווקא משחררת. כמה אפשר לדאוג סביב אותו עניין. זה הרי משעמם עד מוות?!? נדמה לי שהתרופה הכי טובה מול מחשבות המוות זה החיים עצמם, כאשר הם אינטנסיביים, מעניינים, מספקים, מפתיעים ומרגשים. זה לא קורה בדר"כ אם רק יושבים ומחכים. צריך לפעול. ללמוד. לעבוד. לתרום. להתנדב. לטייל. לשיר. ליצור. אם את רוצה לדעת, ספציפית, מדוע הנושא מעסיק אותך יותר מהרגיל, תוכלי לבדוק את זה עם איש מקצוע במסגרת טיפול פסיכולוגי מסודר. מאחלת לך חיים ארוכים ובריאים. ליאת

תודה ליאת הייתי אצל מטפלים שונים ונסיתי לברר את הנושא אך אף מטפל לא הצליח לעזור לי להגיע לתובנה כלשהיא מה הנושא מעסיק אותי יותר מהרגיל. האם יש פיסכו' מתמחים במיוד בנושא? תודה מראש.

המוות הנו וודאי וסופי ואין כל טעם לדון בו..רק החיים הם ארעיים.......דינאמים ומשתנים אני אישית מאד מייחלת למות במובן כזה שיהיה סוף וקץ לסבל היום יומי שלי ולמחשבות וניסיונות האובדניים שלי..... תשמחי שנפל בחלקך לזכות בבן זוג אוהב ותומך ובמשפחה מורחבת תומכת...ובאתגרים מספקים בחיים ולרשום לעצמך השגים כי רבים מאתנו בודדים וגלמודים וריקנים ומדוכדכים ומדוכאים ומהלכים מתים בעודם בחיים! עצם הידיעה שהחיים זמניים וארעיים צריכה לדרבן אותך לבעוט בחיים במלא עוצמתם ולהנות מהם, להפיק ולנצל אותם כמה שיותר!!!! גם אבא שלי נפטר בגיל צעיר יחסית וגם סבא שלי וזה רק מחזק את העובדה שצריך לנצל את החיים ולהספיק כמה שיותר. אני גם מאמינה לאחר מחקרים מדעיים וקונקרטים שיש חיים אחרי המוות וממש ממתינה לשים קץ לסבל שלי בחיים ולעלות לשמיים בראש שקט לעולם שכולו טוב- לעולם האמת.... אני אומנם ילדה בגיל בשנות העשרים המוקדמות..אך ששבעתי מעולם השקר כאן ואני מקנאה באלו ההדוניסטים שמסוגלים להנות ממנו ולהפיק ממנו תועלת ושמחה...גשמית ורוחנית.....אני אישית לא מוצאת כל טעם ותכלית לחיים! מאחלת לך כל טוב. אובדנית המצפה למותי בטבעיות

למות להתאבד לחשוב על זה זה לא אותו דבר כמו שיש מחלה שמכתיבה לך את זה כל הזמן הנה תראו בלוג שאהבתי של סובל שמתגבר בכוחות עצמו http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ympr

למות להתאבד לחשוב על זה זה לא אותו דבר כמו שיש מחלה שמכתיבה לך את זה כל הזמן הנה תראו בלוג שאהבתי של סובל שמתגבר בכוחות עצמו http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ympr

למות להתאבד לחשוב על זה זה לא אותו דבר כמו שיש מחלה שמכתיבה לך את זה כל הזמן הנה תראו בלוג שאהבתי של סובל שמתגבר בכוחות עצמו http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ympr