מחסום פנימי

ערב טוב, יש לי שאלה או סוגייה שמעניינת אותי, ואשמח אם תוכלי לענות לי עליה. איך את מסבירה את העובדה שאדם מתנהג לפי הדברים שחונך לפיהם למרות שבתוך תוכו הוא נאמין שאינם נכונים או הגונים כלפי. אני אתן לך שתי דוגמאות, כל הקטע של הדת, ומה יהיה אם אעשה זה נגד רצונו של האל..... למרות שבמצבים מסוימים האדם אינו דתי אבל יש פחד או מחסום פנימי שמונע ממנו להתנהג אחרת. דוגמה אחרת, הענין של המין לפני הנישואין. למרות שהרבה אנשים שחונכו שצריך להמתין עד החתונה, אבל בתוכם הם מאוד רוצים לעבור את החוויה הזאת. כי אם לא יתחתנו אז אין אפשרות לחוות את זה, אבל עוד פעם משהו פנימי מונע מהם לעשות את הצעד ולנסות את זה???!!!! אשמח לקבל את תגובתך

ערב טוב, (אזהרה: התשובה שאתן לך צבועה, מן הסתם, בצבעיה של האמונה האישית שלי, ויתכן שפסיכולוג אחר היה משיב אחרת. ) כאשר אנו מתחנכים ברוחה של הדת, אנו מצווים להאמין, לחשוב ולפעול בהתאם למערכת הלכות מוכתבת, בעלת רציונל כלשהו, שאינו מתחשב בצרכיו, משאלותיו, נטיות לבו ורצונותיו של היחיד. כדי שציבור המאמינים ידבק במצוות אלוהיו, נוסחו "דיברות", "חוקות" ו"ציוויים" המוצגים כרצון האל, עליו אין לערער. "נעשה ונשמע". הציבור הדתי, כל ציבור דתי, מחנך את מאמיניו לא לשאול שאלות, ולבצע את "מצוות העשה" מתוך אמונה מלאה. כאשר יש התנגשות בין רצון האל לרצון האדם, נדרש המאמין להתגבר על היצר הרע, המסית והמדיח, ולציית לרצון בוראו. אישית, אני נוטה להאמין בחירותו ותבוניותו של האדם, לפחות ככל הנוגע לסגנון החיים שלו ולאורחות הקיום שלו - זאת, כל עוד אינו פוגע בזולת או מפריע את הסדר הציבורי. מן הסתם, כיצורים החיים בלהקות, אנו מחוייבים לסדרים חברתיים. כולנו נאלצים מדי יום לבצע פשרות המתחייבות מהמציאות החברתית שלנו. מי לא רוצה לפעמים לעבור באור אדום, לאכול במסעדה בלי לשלם, לחטט באף מתי שמתחשק , לקיים יחסי מין עם מי שבא ואיפה שבא, להבריז מהעבודה, להטביע את החותנת, ועוד כהנה וכהנה משאלות לב. מערכת העכבות שלנו (או המחסום הפנימי - כפי שקראת לו) מוכתבת, מן הסתם, מאותם קודים חברתיים/תרבותיים/אמוניים עליהם גדלנו. אנשים דתיים החיים במדינה או סביבה בעלת צביון חילוני, עלולים למצוא את עצמם נקרעים בין מערכות בעלות חוקיות שונה, מערכות סנקציות/תגמולים שונות, ומערכות גירויים שונות. זהו מבחן אמיתי לחוזק האמונה. אדם כמוך, שבמצבים מסוימים מרגיש שאינו דתי כלל, ובכל זאת יש בו מורא לא מוסבר, נאלץ (הללויה!) להפעיל שיקול דעת תבוני, לבחון את צפונות לבו כנגד עולם הערכים שלו, ולקבל החלטה בכוחות עצמו. אלוהים שלי - אם זה מעניין מישהו - אוהב אנשים חושבים, אנשים בני חורין בנשמתם ועושי טוב. אלוהים שלי עסוק מכדי לבדוק מי שכב לפני החתונה ועם מי. אלוהים שלי מעודד את ברואיו לחיות בשלום עם עצמם. זהו, אני חושבת. בהצלחה ליאת

אלוהים שלי חושב כך, אבל הוא מפחד לדבר או לעשות!!!! חוץ מזה אני לא דתייה בכלל, אבל אני חיה לפי הקודים החברתיים. אז מה לעשות, איך אפשר לפרוץ את המחסום הזה בלי לפחד!! איף להיות נועזים בחברה סגורה!!!!

ליאת יקרה, מעטים (אם בכלל) ממטופלייך וממשתתפי\ות הפורום הינם אנשים בני חורין בנשמתם. אולי אלוהים שלך יתן להם חרות וגם אותם הוא יאהב?... ליל מנוחה