מעולף!!!

שלום רב, אני בן 27 סובל ממחשבות טורדניות וחרדות עצומות כבר 4 שנים (מטפל בפבוקסיל), לפני כמה חודשים לאחר חיפוש ארוך ומסויט מצאתי עבודה בתחום שלי (מפעל תעשייתי) לכאורה אמור שיפור כלשהוא, אך עכשיו אני שם לב לבעיות בתחום התקשורת הבינאישית, עמידה על שלי, בקשות בנושאים שונים וכדומה. בשבוע הזה מצב מסוים גרם לי לחרדות כל כך קשות שהרגשתי שאני עומד להתעלף: ביני ובין בחור אחר בצוות קיים סבב של שבוע שבוע בדבר תהליך מסוים שנמשך לאורך כל השבוע כשעתיים כל יום. שבוע שעבר זה היה תורו, אך בשל בעיה טכנית הוא נאלץ לעשות את זה רק במשך יום אחד!!! בתחילת שבוע זה, הוא הסיק בטבעיות שזה תורי, ציינתי בפניו ששבוע שעבר הוא עשה רק פעם אחת, אך הוא לא קבלת זאת. יש לציין שבכל פעם שהבעתי בפניו בקשה דומה הוא התחמק ונאלצתי לסגת. במשך כל הםעמיים שעשיתי את התהליך (המקצועי) למרות שהרגשתי שאני לא אמור לעשותו הוכיתי בחרדות עזות ביותר. מה עושים במקרה כזה שאני לא מצליח לבטא את עמדותי, לעמוד על שלי ולא לצאת פראייר???????????? גמור ונואש ביותר!!!!!!!!!!!! בתודה מראש, רני.

שלום רני, הסיפור שלך מדגים היטב את מגבלותיו של הטיפול התרופתי ואת נחיצותו של טיפול פסיכולוגי במקביל. הגם שהתרופה יכולה למתן את עוצמת הסימפטומים ואת תדירות הופעתם, היא אינה מטפלת במקורות התוך-נפשיים העמוקים הנחים תחתיהם. כך, למשל, התרופה אינה מטפלת בצורך שלך לרצות ולהסיג את רצונותיך מפני אלה של האחרים. באופן פשטני (מאד!) החרדה שלך יכולה לייצג את קולו של רני האמיתי שמתמלא זעם ותוקפנות מול ניסיונות ניצול ושתלטנות חודרנית, אך גם חרדה שמא תוקפנות זו תהיה הרסנית ותביא לאובדן האובייקט. כמו שקורה אצלנו לעיתים קרובות למדי, ההמלצה הטבעית היא טיפול פסיכולוגי, בו תוכל להרחיב את ההתבוננות שלך אל תוך עצמך, וללמוד דפוסי תגובה חדשים, שמחירם הנפשי זול בהרבה. כמובן שעומדת בפניך גם האפשרות לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיכוון להתמודדות יעילה יותר עם הסימפטומים החרדתיים עצמם. בהצלחה ליאת