התלבטויות

יש לי שני נושאים, אז אשמח אם תוכלי לענות על שניהם. 1. בטיפול שאני עוברת מזה 8 חודשים, אני עסוקה יותר מדי (ביני לבין עצמי) בקשר שלי עם המטפלת מאשר עם שאר הנושאים שכואבים לי. למשל, אם ארצה לבטל. מה היא תגיד, מה היא חושבת עלי, למה שאתן לה להיות האדם הכי קרוב אלי, האם היא עוזרת לי, מבינה אותי, האם אני עוברת את הגבולות אם אני מתקשרת, סובלת אותי, לא סובלת, מתרגשת, לקחת הפסקה, להמשיך....וכל מיני דברים . 2. אם ישנו אירוע שאני הדחקתי אותו יותר מ-20 שנה ולא שיתפתי אף אחד, למה שאני אשתף אותה, ולהחזיר את כל הזכרונות הכואבים. נכון שהאירוע מנע ממני הרבה דברים בחיים, אבל אני הסתדרתי או השלמתי עם התוצאות פחות או יותר. היא דוחפת ולוחצת יותר מדי ורוצה שאני אדבר על הנושא, היא מנסה בכל הדרכים ואני מצליחה להתחמק מהנושא בכל השיטות..!!!!! אשמח לקבל את התייחסותך לשני הנושאים. תודה רבה על סבלנותך וזמנך.

שלום ציפי, עיסוק-יתר בסוגיית היחסים ביניכן יכול לשקף התעסקות דומה גם מחוץ לחדר הטיפול בסוגיות של יחסים, קרבה וריחוק, מתן אמון, הצורך להיות אהובה, הפחד לאכזב, הפחד להינטש, וכו'. אלה סוגיות נכבדות ביותר, היכולות - כמו כלום - לדחוק הצידה עניינים אחרים. עיסוק יתר בסוגיית היחסים יכול, עם זאת, לשקף גם ניסיון לא מודע (או מודע בחלקו) להימנע מלעסוק בעניינים אחרים, מכאיבים, מאיימים, או טעונים מאד. נדמה לי שהחלק השני של פנייתך מרמז על אפשרות כזו. כדאי לדעת שחומרים מודחקים המאלצים אותנו "לדגור" עליהם בכל הכוח ולשמור שלא ידלפו החוצה, לבד מן העובדה שהם ממשיכים להחמיץ ולתסוס בתוכנו, גם גוזלים משאבים נפשיים רבים שהיו יכולים להיות מופנים לאתגרי חיים אקטואליים יותר. למה שתספרי זאת דווקא לה? אולי כי היא אדם נייטרלי, שלא יתמוטט ולא יישבר מהתכנים הללו, לא יספר אותם לאיש, ולא יעזוב/יאשים/יכעס עליך בגללם. בעיני אלה סיבות לא רעות בכלל. מה את אומרת? ליאת

בוקר טוב לך. פעם ראשונה שאני בפורום וראיתי שהיה לך לילה ארוך כאן!!! אני מודה לך על התשובה. רציתי רק להגיב לסוגיה השניה. נכון שאני הדחקתי את האירוע המכאיב אבל הוא כבר לא תוסס שם, הוא יושב לו בשקט ונחת, אבל כפי שאמרתי הוא לא מנע ממני כמה חוויות בחיים (שאני כן הייתי רוצה אותם), אבל אני כבר שלמה עם זה וממשיכה את החיים עם ידיעה שאני אמשיך בלעדיהם. עכשיו בקשר לזה שהיא אדם ניטרלי, שלא יישבר או ...מהתכנים...נכון, אבל עדיין מה היא תעשה עם זה תגיד לי שזה לא היה אשמתך, שאת צריכה להמשיך עם החיים,....וכו'. ואז מה בסוף אני רק אחשוף דבר מגעיל ביותר למישהי שאני לא מכירה, שאני באיזשהוא שלב מחיי אפסיק לראות אותה. ואותם מחשבות ימשיכו ללות אותי אבל הפעם כשהם יותר תוססים, ויותר כואבים, ויותר מרעישים (כמו שהם עכשיו, מרגע שהיא העלתה את המחשבה שאנחנו נדבר על העניין, אני לא מצליחה לשבת בשקט, אז איך יהיה כשאני אדבר על פרטי פרטים). אז למה לי?