זוגיות ומאניה דיפרסיה

אני בת 32, יש לי חבר מקסים בן גילי ואנחנו מאוד מאוהבים ואף חושבים לקחת צעד קדימה במערכת היחסים שלנו. הבעיה היא שהוא חולה במאניה דיפרסיה ואני חוששת לגבי העתיד. אני פוחדת שהמחלה תעבור לילדים (במידה ונתחתן), שהוא לא יתפקד בתקופות מסויימות ואצטרך בעתיד לקחת את כל עול הבית והמשפחה על כתפיי הצרות. הוא היה מאושפז בעבר אבל כיוון שהיינו חוזרים ונפרדים בלי סוף (כבר 3 שנים), אף פעם לא "זכיתי" לראות אותו ממש בהתקפה, תמיד ראיתי אותו רק אחרי האשפוז . כרגע, ההשלכות של המחלה הן שהוא לא עובד, או לפחות לא יציב בעבודה מסודרת, תמיד מתפזר עם עצמו לכל מיני כיוונים שמתכנן לעשות אבל אף פעם זה לא יוצא לפועל, ישן המון בגלל הכדורים וכו'. כשהוא עירני או שפוי הוא הכי מקסים ומדהים בעולם אבל הפחדים שלי לא נותנים לי מנוח ואני מאוד מתלבטת. מה עושים?

שלום גלית, נדמה לי שכמעט בכל הדתות והתרבויות, נשבעים בני הזוג ביום חתונתם לאהוב, לנחם, לכבד ולשמור זה על זו בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד ביניהם. במעמד החגיגי הזה, מרבית הזוגות אינם נותנים את הדעת על האפשרות שצרה אמיתית עלולה לנחות עליהם ולהעמיד במבחן את שבועתם זה לזו. במקרה שלך, קיימת ידיעה מראש, לפחות לגבי עניין אחד. מאניה דיפרסיה היא מחלה כרונית, שיש ללמוד לחיות איתה, ולהביא בחשבון את כל השלכותיה, כולל אלה הגנטיות. אני מניחה שאיש לא יוכל להחליט בשבילך, האם לקשור את גורלך עם האיש שלדברייך כה מקסים ומדהים. כדי שתוכלי להחליט בצורה מושכלת ונבונה, הייתי מציעה לך לנסות שלא להתעלם מאף היבט של המחלה, ללמוד עליה ככל יכולתך, ואף לשוחח עם הרופאים המטפלים בו. אני מאחלת לך שתדעי לקבל באומץ את ההחלטה הנכונה לך, וללכת עמה בלב שלם. בברכה ליאת