אפיסת כוחות

שלום ליאת, מרגישה שאני מתחילה להכנס לדיכאון ...מתחילה להרים ידיים לא קל לי לכתוב זאת אך שום דבר לא זז לי ...מקום זה לא חדש עבורי אני כבר חצי שנה בלי כדורים כלל ...זוהי תק של התחדשות(שיער ,גוףבריא ,וכייף בעבודה ) והתמודדות בלי הכדורים הווה עבורי ניצחון קטן ...אולם כעת מרגישה שהכוחות אוזלים , אני עצובה , עייפה , בלי הרבה חשק לעשות דברים בעיקר בלילה לא מצליחה להרדם כתבתי לך שאני בתק איומה בטיפול (הבור שנפער),בעיקר מרגישה לבד ,לבד בלי הורים שקשה לי לשתף (משדרת להם שהכל כרגיל)חברות שמרוכזות בעצמן(שזה בסדר מבחינתי )ובלי המטפלת שלי שהלכה לי לאיבוד בכל הבלאגן שלי ...אני קשובה לגוף והוא עייף מאוד מאוכזבת מכל הדייטים שגוזלים לי כל כך הרבה אנרגיות הציפיה והנפילה, המחשבות מה יהיה אם אני השאר לבד ורצון הגדול להגשים את עצמי בתחום האמאות כל הדברים הללו גורמים לי להיות בירידה רוצה לעצור ,חושבת לפנות לפסיכאטרית (תור רק בינואר)ולהתחיל מחדש בעזרת הכדור החיצוני הזה שאין ספק שעזר בעבר ...הראש חושב בהגיון והרגש מרגיש כישלון.... לא מצליחה ללחוץ על הכפתור בצבע ורוד ולחזור לבועה החיים אפורים לי וחבל.....עצוב לי מאוד .....אני

שלום לך 'אני' יקרה ראיתי את הודעתך כבר בלילה, אבל הייתי כל כך עייפה, ובחרתי להמתין ולא לכתוב משהו כלאחר יד. אני חושבת שאת מתארת קושי כמעט בכל זירה אפשרית, קושי נפשי שחריפותו מתעצמת דווקא על רקע ההתחדשות וההחלמה הגופנית. הרצון שלך להתמודד בכוחות עצמך, ללא כדורים, הוא רצון מובן. אבל לפעמים הירואיקה מיותרת יכולה לגזול מאיתנו הרבה כוחות שכלכלי יותר להשקיעם במקומות אחרים. לצערי, אני יודעת שכבר למדת על בשרך שפתרונות מאגיים אינם בנמצא. לפעמים אין לנו ברירה אלא להילחם על בריאותנו, ובמערכה הזו כל עזרה היא כשרה, ראוייה, ומגדילה את סיכויינו לנצח. האם תוכלי, ולו לזמן קצר, להתייחס אל הכדור של הפסיכיאטרית כאל אותו כפתור וורוד שיאפשר לך רגיעה ומנוחה לטווח הקצר? זאת אינה בועה. זאת אינה בריחה ואינה תבוסה. זוהי הסתייעות הגיונית, מתוך בחירה מודעת לרכז מאמצים בעניינים בוערים יותר. מה דעתך? ליאת

זה יושב אצלי כבר שבועים לעשות זאת להרים טל ולחזור לקחת כדור....היום אחרי שלושה ימים ללא שינה סדירה נשברתי לפני שעה קבעתי תור אם הפסכיאטרית וסיכמנו שאני אחזור לקחת חצי כדור והעבור לכדור שלם אחרי 5 ימים ....באמת שאין לי כוח להלחם והגיע הזמן להרפות ...פשוט להרגיש טוב ואת טעם החיים צעד קשה אבל תודה ליאת ...אני.

שלום רב, אני בת 55 וסובלת מזה שנים רבות מתסמונת המעי הרגיש. איני מטופלת וגם לא שומרת על דיאטה כלשהי.אני סובלת מחרדות בתחומים שונים וכן לחץ בעבודה ובחיי האישיים. שאלתי היא אם יתכן שיש רקע פסיכולוגי ו/או טיפול תרופתי לבעיית המעי? בתודה מראש, לאה.

שלום Lea , בהחלט נמצא קשר בין תסמונת המעי הרגיז ובין מתחים נפשיים. מאחר ומדובר בקשיים בתנועתיות המעיים ללא מחלה ממשית ברקע, הטיפול התרופתי מכוון בדר"כ להפחתת הסימפטומים. על סוגי טיפול בהיבט הפיזיולוגי מוטב להתייעץ עם רופא המשפחה. ללא ספק יש חשיבות רבה להפחתת גורמי לחץ וחרדה, ואת זאת אפשר לעשות באמצעות טיפול פסיכולוגי כמו גם תרופתי. נסי להתייעץ תחילה עם רופא המשפחה שלך, שיוכל לחשוב יחד איתך על סדר פעולות ולהמליץ במידת הצורך על מטפל מתאים. בהצלחה ליאת