הבור שנפער ....

שלום ליאת, מרגישה נפשית לא טוב ....חבל כי בחיי בחוץ מרגישה טוב ...אני חושבת שהטיפול משתלט על חיי שוב מרגישה שאני לא מוצאת את המקום שלי ,בטיפול הכל סוער וגועש לעולם לא הרגשתי כך את הבור שנפער היא כל כך רחוקה לי אחרי שהרגשתי כל כך קרובה נמאס לי מהריחוק והקרוב זה תלוי בעיקר בי ,הרי זו הבעיה שלי ,איך זה שאני מרגישה שגם לה יש חלק אני כועסת כועסת וזה לא עובר לי, ולכן מתרחקת לא מסוגלת להתמסר לא מסוגלת לתת לה להכנס אליי שוב מרגישה שהיא גם כועסת עליי בשני הטיפולים האחרונים 50 דק ישבתי הכי רחוק שאפשר מבלי להתסכל פעם אחת בעינים ...אתמול בטיפול הודעתי לה שאני חודש לוקחת הפסקה רציתי להתנתק לא להתמודד כמובן שהיה כעס מבחינתה בסופו של דבר הודעתי לה בפלא שאני אוותר על פגישה הקרובה ואחרי זה הגיע....מרגישה שהיא ואני כמובן לא משדרות על אותו גל עכשיו ...הכל התפוצץ בגלל שהיא חושבת שאני צריכה לפעול בדרך מסוימת כשאני יוצאת לדייט ואותי זה מקפיץ כי אני מרגישה שהיא לא סומכת על החכמה שלי לראות אם הבחור שיושב מולי מתאים לי אני מרגישה עכשיו שבמקום שהיא תהיה איתי היא נגדי...כואב לי לשמוע שוב ושוב שחייבים להיות מדויקים איתי זה לא נכון ואני מתעקשת על זה ...יכול להיות שאחרי כל השנים נמאס לה היא אמרה לי שאין לה כוח יותר לא רגילה להיות במקום הדחוי הזה ואני מרגישה דחויה...אני יודעת שאולי התשתי אותה כבר ואולי נמאס לה להלחם עליי ....המעבר הזה מפעמיים לפעם כנראה עושה את זה כל כך קשה מבחינתי אולי שם הלכתי לאיבוד כי אני לא מרגישה אותה ....השאלה היא למה אני תלויה כל כך שאלות קשות ...שמשבשות לי את מהלך השבוע ...סתם היתי חייבת לפרוק קצת ....אני.

שלום לך 'אני' יקרה, הפער הזה, שאת מדברת עליו, בין ה'בחוץ' (שדווקא טוב עכשיו) לבין ה'בפנים' הסוער כל כך, מזמין להתבוננות ומחשבה. אני מאד מרגישה את הבלבול, הכעס והזעם שבך, המכוונים פעם אליה ופעם אלייך עצמך. את הקושי להחליט של מי, לעזאזל, האחריות לקרבה, לריחוק, לטוב, לקשה, למחייה ולממית. הטלטלה הזאת, הביאה אותך השבוע עד למחשכים ממש, אני יודעת. לא נותר לי אלא לפרוש את הזרועות הוירטואליות מכאן, לעטוף אותך בחמימות המחבקת, ולהמתין איתך בסבלנות עד ששוב יהיה טוב. שלך ליאת

תודה ליאת ...זה עוזר .