אנא מכם, תצילי את הבן שלי

שלום רב. בני ( בן 5) הינו הבכור מבין שלושת ילדי: הוא אח לילדה בת 3, ולתינוק בו 6 חודשים. בני הבכור נולד לנו אחרי 3 שנות נישואין ( במהלכם האישה הפילה פעם אחת, ולא קרה הריון בעל כורחנו). בני היה הנכד הראשון למשפחה שלי ( לאבי ולאמי), ואז הוא זכה למירב החם והאהבה שבהם ילד יכול לזכות. כשהגיע לגיל 2, נולדה אחותו. ובגיל 3 הוא התחיל ללכת לגן. מייד הבחנו שהוא לא רצה ללכת לגן, וההינו מכריחים אותו ללכת, ואז כל בקר הוא היה צורח ובוכה, עד שמגיעים לגן ונפרדים ממנו. ( הדבר קרה כמעט יום יום). הגננת אמרה לנו שהוא מעדיף לשחק לבד, והיא הבחינה אצלו ביכולת עצומה להרכבת חלקים ופאזלים למינהם, והיא נדהמה לגלות את היכולת הנפלאה שלו להתחבר לכל משחק שדורש עיון, מיקוד, או חשיבה, אבל יחד עם זאת היא ציינה שהוא לא היה מוכן להשתתף בכל משחק שהוא עם ילדים אחרים. ( המצב נשאר כך במשך כל השנה). כשהיה בגיל 4, הוא המשיך ללכת לגן אצל אותה גננת, ללא כל שינוי באשר לאי רצונו ללכת לגן, אבל, דבר אחד השתנה לטובה, וזה שבן דודו ( בן 3) הצטרף אליו בגן, והוא מצא נחמה מסויימת, במיוחד כשהיו הולכים לגן במכונית אחת ( הבית של בן דודו נמצא בסביבה). אבל, הילד נשאר "שונא" את הגן, והיה משמיע ביטויים כגון: " אני שונא את הילדים", " אני לא אהוב אף אחד". כשהביאו חיות מחמד לגן ( פעם בשבועיים), הוא היה מתמלא מרץ ומתעורר בבקר מוקדם, והולך לגן כשהוא מביע שמחה בולטת. בתקופה זו, היה לנו חתול נחמד, הילד נקשר אליו, והתחיל לקרוא לעצמו " אם החתול". וקניתי לו צעצוע של חתול, שנקשר אליו לתקופה מסויימת. לאט לאט, התחיל לגלות עניין רב במשחקי מחשב, והוא נקשר לכמה משחקים, לרבות אלה שיש בהם "שפיכות דמים ואלימות". כמו כן, הוא ראה סדרת אנימציה על דינוזאורים, והרבה לשאול איפה אפשר לשחק עם דינוזאורים, וכשנאמר לו שאין הם קיימים יותר, הוא כעס מאד והתחיל לבכות. ( עד היום הזה, הוא אומר שהוא אדם עצוב כי הדינוזאורים אינם בחיים). הוא מביע כל הזמן כי הוא שונא את בני האדם, ואוהב רק את החיות ואת העופות. היום הוא בן 5, הוא הולך לגן החובה, ( ללא בן הדוד), והוא מסרב ללכת לגן, אם כי בצורה קלה יותר יחסית לשנתיים שעברו. הוא רואה שאחותו הולכת לגן גם. עכשיו, למרות שעברו חודשיים מאז תחילת הלימודים, אין לא חברים בכיתה, הוא לא שר בפומבי בגן, והמורה התחילה להתלונן על כך שהוא יושב בשקט ( כמעט מוחלט), ולא משתתף עם הילדים בשום משחק. הוא משחק לבד, תמיד. הוא התחיל להגיד לעיתים קרובות " אני אוהב את הלילה ושונא את היום", ובמיוחד לפני השינה, או בבקר, כשמעוררים אותו כדי ללכת לגן. והוא התחיל להגיד את הדברים האלה לגננת, ולהוסיף לה כי הוא אינו מאושר, אלא הוא עצוב, בגלל שכעת יש יום ואור, וכי אין עוד דינוזאורים בחיים. הגננת מודאגת מהמצב שלו, והיא אומרת לנו לעתים קרובות כי המצב אינו תקין ואינו נורמלי. היא אומרת שהוא בוחר לצבוע את הציורים בצבע שחור. אנו מבחינים כי הוא מרבה לשאול על המוות, ומה יקרה לאדם ולחיה אחרי מותם. וכנאלצנו להגיד כי המת עובר לגור במקום אחר ( גן העדן), הוא התחיל לבקש: " אני לא רוצה ללכת לגן העדן, אני רוצה להישאר בבית". ובשלב מסויים, הוא התחיל לומר גם שהוא רוצה ללכת לגן העדן, בגלל ששם יש דינוזאורים". הוא גם התחיל להביע חששות שאני ואמו נגדל יותר ונהפוך לזקנים. הוא לא מעדיף לצאת מהבית, אפילו למשחקייה או לעיר השעשועים, מפני שיש הרבה " זרים" שם. הוא בוחר ללכת לבית דודו, ולבית של עוד אחד מקרובי המשפחה, בגלל שישנו ילד שגדול ממנו ב3 שנים, אבל יש לו משחקים יפים. - אני מאד מצטער על שגזלתי מזמנכם היקר, אבל רציתי לכסות את כל הפרטים שאולי הייתם רוצים לדעת! - מה יש לילד שלי? ומה לעשות איתו? ותודה רבה לכם

שלום מהמ"ז , אני שומע את הדאגה הרבה שאתה חש לגבי בנך. דאגה שנובעת מהתנהגותו בגן ומהתרשמות הגננת לגביו. חלק מדאגתך יכולה לקבל מענה כאשר תדעו מה יש לילד ומה ההמלצות המקצועיות לגביו. נראה לי נכון להתייעץ עם פסיכולוג קליני של ילדים, אשר יוכל לערוך אבחון ותשאול מקיף, להגיע לאבחנה ובעקבותיה להמלצות טיפוליות במידת הצורך או להדריך אתכם כיצד לנהוג. יתכן שבשלב ראשון תעדיפו להתייעץ עם השרות הפסיכולוגי החינוכי באזור מגוריכם, במידה והוא נותן מענה לקבוצת הגיל הזו. (הגננת אמורה לדעת). לא יהיה זה נכון לדעתי להסתפק ביעוץ אינטרנטי. אסיים בעצתי הקבועה: בכל מקרה של שאלה לגבי קבוצת הגיל של 0-6 אני ממליץ שיהיה בספרית הבית, ספר טוב על התפתחותו הרגשית של הילד. ישנם ספרים רבים והם גם מתחדשים מידי פעם. ספרים כגון: "שנות הצמיחה" בהוצאת הדר, או "השנים המופלאות" מאת סלמה פרייברג. (אך בהחלט כדאי לגשת למדפים המתאימים בחנויות הספרים ולבחור מבין ההיצע הרב שישנו). כמו כן ישנם אתרים ופורומים המייעצים ספיציפית להורים לילדים בקבוצת הגיל הזו וכך ניתן לקבל מושג לגבי נורמטיביות של תופעות והתמודדות של הורים עם בעיות דומות. כמו כן אוניברסיטת תל אביב מפעילה קו להורה - יעוץ טלפוני חינם ומתן מענה לשאלות לגבי ילדים בגילאים 0-6. הקו פועל בימי ראשון ורביעי בין השעות 09:00 ל15:00 בטלפון: 03-6406888. בברכה, גדעון